בעולם של שליטה נשית

בשנת 2040 נתגלה הצורה בה נשים יכולות לקבוע את מין העובר שלהן. לאור שנים רבות בהן נדרשו להסתפק בגברים דוחים מתחת לרמה שלהן, החליטו הנשים ללדת יותר ויותר גברים, ולשפר את המעמד של הנשים בבחירת בני הזוג שלהן.

לאט לאט, המצב החל להתהפך, והנשים נהפכו ליותר ויותר מחוזרות. הגברים ידעו שעלים לחזר יותר ויותר אחרי הנשים, אחרת יישארו לבד, והנשים דרשו ויותר ויותר מן המחזרים שלהן. הן סיננו את הגברים שלהן על פי מראה, מעמד וכסף. מעמדן בחברה הלך והתחזק. הגברים שרצו בקרבתן של הנשים, העבירו להן את כל רכושם ומעמדם של הגברים ירד לשפל.

בשנת 2060 כל מדינות העולם נשלטו ע"י נשים, שהיוו רק 20% מן האוכלוסייה. התכנסה לראשונה ועידת מנהיגות העולם והתקבלו ההחלטות החשובות הבאות:

על כל גבר להיות משויך לאשה אחת, ואחת בלבד
לכל אשה יכולים להיות עד 5 גברים משוייכים
כל רכוש של גבר יהיה מעכשיו בחזקת האשה אליו הוא משויך
אסור לגבר שאינו משויך לבצע שום רכישה של מזון או סחורה
אסור לגבר שאינו משויך לנסוע בתחבורה ציבורית או לעבוד בכל עבודה שהיא
גבר שאינו משויך שיימצא במרחב הציבורי, צפוי למאסר
על גברים משויכים לענוד קולר רשמי בלבד הכולל את שם האשה המשייכת עם חותמת רשמית של המדינה
גבר משויך יקבל הוראות רק מהאשה המשייכת שלו, אך בהיעדר הוראה מפורשת שלה, הגבר נדרש לבצע כל הוראה או פקודה מכל אשה אחרת בה הוא נתקל
במקרה של סירוב, ההחלטה לגבי העונש תינתן ע"י האשה המשייכת
לא ניתן לערער על החלטה או עונש של האשה המשייכת
ניתן זמן של שבועיים לכל הגברים למצוא להם אשה משייכת לפני הכניסה לתוקף של ההנחיות
בכל מקרה בו אשה מקבלת גבר משויך, עליו לעבור סדנה בת שבוע, שרק לאחר מכן יוגדר באופן רשמי וחוקי כמשויך לאשה
ניתן יהיה לבצע חילופים של גברים משויכים, לבין החלטות של הנשים בלבד
במידה והאשה איננה מרוצה מהגבר המשויך, תינתן לו הזדמנות של שבוע ימים למצוא אשה משייכת אחרת, ולא ייכנס למאסר עד שייאסף ע"י אשה משייכת אחרת
הקולר של גבר משויך מאפשר לזהות את מיקומו בכל רגע
הקולר יהיה מקובע לעור בצורה שלא ניתן להסירה אלא אם חותכים את הצוואר
האשה המשייכת תלבש תמיד צמיד שבלחיצה על הצמיד, המשויך יקבל מכת חשמל
לגבר אסור להסתכל לאשה לעיניים, למעט אם קיבל הוראה מפורשת או היתר לעשות זאת
בזמן השיוך, כל רכוש של הגבר, עובר אוטומטית לאשה המשייכת שלו
על כל אשה להקדיש גבר אחד מתוך 5 המשוייכים שלה, לטובת עבודות ציבוריות
כל פעם הגבר יילקח לתקופה של 3 חודשים לטובת הציבור. כל 3 חודשים תתקיים שבוע של הכשרה ולימוד המקצועות הנדרשים. בתום התקופה, יהיה על האשה המשייכת להחליט האם להשאיר אותו בעבודות הציבוריות או להחליפו בגבר משויך אחר
העבודות הציבוריות יכללו: משטרה, בתי כלא, בתי משפט, נהגים, עבודות בנין, כלבויניקים, שיפוצים, מקומות אירוח, עבוד אחד שמוגדר אחראי משק הבית
אחראי משק הבית, נושא אחריות חשובה, שכוללת תחזוקת כל משק הבית, סמכות ענישה כלפי שאר הגברים המשויכים ואחריות כוללת לכל מה שקורה בבית 
אחראי משק הבית רשאי לצאת מהבית לכל סידורי הבית, וכל עוד לא מפר כללים בסיסיים אחרים, אין לנשים אחרות סמכות להפריע לו בביצוע העבודות שלו
בכל מקרה של תקלה או בעיית משמעת, הוא יישא בתוצאות המיידיות
עד גיל 13, הבנים משוייכים לאמא שלהם, ומגיל 13-15 הם ילכו לפנימיה מיוחדת. מגיל 15 עליהם למצוא משוייכת חדשה וקבועה
ילדה יכולה להיות משייכת החל מגיל 12
אני זוכר היטב את אותו הבוקר שההנחיות האלו התפרסמו בכל כלי התקשורת. תחושת בהלה ובלבול אחזה בכל הגברים, שגם כך כבר מלאו את רוב הכיתות ואת המרחב הציבורי. היה נראה שהבנות כבר ציפו לזה, ולא הופתעו באותה מידה של הגברים. הייתי תלמיד בכיתה י"ב, ובסביבת החברים שלי, חלק גדול ניסו להתכחש להוראות החדשות, אך אחרים חששו יותר מהשלכות של התעלמות ממה שפורסם.

כבר באותו היום, המנהלת הודיעה על הפסקה מוקדמת של הלימודים ועל התכנסות של כלל התלמידים באולם הספורט בעוד רבע שעה. נמסר שמי שייעדר מן המפגש החשוב הזה, ייענש בחומרה. מתברר שעוד לפני הפרסום בתקשורת, המשטרה כבר נערכת לביצוע ההוראת בכל רחבי המדינה. כמה עשרות נערים מכל כשבות התיכון ניסו לצאת במהירות דרך השער האחורי ולחשוב כיצד להיערך לגזרות החדשות. המשטרה המתינה ברחובות, וכל גבר שנתפס ללא צמיד על היד שניתן לו ע"י המנהלת בבית הספר, נאסף לבתי כלא מאולתרים שהוקמו לשם כך מבעוד מועד. באולם הספורט התכנסו שאר התלמידים, סה"כ כ-500 בנים וכ-100 בנות. המנהלת ישבה על כסא בקדמת האולם, ולידה שאר מחנכות הכיתה. סגן המנהל, 3 מחנכים ושאר העובדים הגברים, לא נכחו על הבמה. דלתות האולם נסגרו באחת, ודממה שררה בתוך האולם ספורט. המנהלת החלה לדבר וביקשה שכל הבנים יעברו לצד אחד של האולם, והבנות לצד השני של האולם. המנהלת החלה לדבר, תוך שהיא מסבירה את משמעות הכללים החדשים. היא הראתה מצגת של מה שקורה בחוץ, ואיך מאות בנים נלקחים לבתי כלא מאולתרים, ושהמשטרה אוכפת ביד קשה את ההנחיות החדשות. היא אמרה שממחר לא יתקיים בית-ספר למשך שבועיים, עד שכל הגברים יקבלו שייכות, ואז הלימודים יחזרו במתכונת אחרת מזה שקיים היום. היא ציינה שכדאי מאוד לכל הגברים המהססים או המתכחשים, להכיר מיד במציאות החדשה, ולנסות להשתייך כמה שיותר מהר לאשה, לפני שיהיה מאוחר מדי. היא גם ביקשה מהבנות לגלות סובלנות בימים הקרובים, ולהבין את הקשיים של הבנים, לפני שנוקטים בפעולות ענישה קשות. היא גם הזכירה שיש רק שבועיים למצוא אשה משייכת, אחרת כל גבר ייכנס מידית למאסר. הבנות החלו להסתודד ביניהן במחשבות את מי הן היו רוצות לשייך אליהן, והמנהלת פנתה אליהן ואמרה להן שלא לבחור מהר את המשוייכים שלהן, אלא לתת להם להוכיח את עצמם קודם. בתום הפגישה, כל בן קיבל חותמת על היד שכתוב שהיה בהדרכה היום, וכך לא נעצר בדרכו הביתה.

בתור תלמיד כיתה י"ב, הייתי מאוד מבולבל, ועוד לא הבנתי האם זה חלום או מציאות. יצאתי החוצה לבד, מרוב המבוכה שחשתי כלפי שאר התלמידים בבית הספר. בדרכי הביתה, קיבלתי הודעת סמס מתלמידה בכיתה י', שקראו לי אמילי. היא הייתה ילדה רגילה, מאוד נמוכה סביב 1.55 ס"מ, עודף משקל קל סביב 70 ק"ג, וביישנית מאוד. לפני כמה חודשים פנתה אלי בבקשה לחברות, אך לא נעניתי אליה, כי היא הייתה קטנה מדי עבורי. בהודעה שקיבלתי ממנה היה כתוב "שלום, אני מקווה שאתה זוכר אותי, אמילי, מכיתה י'. אני עדיין זוכרת אותך ומעריכה אותך, ולכן אני נותנת לך הזדמנות אחת, שלא תחזור על עצמה. אני רוצה שתהיה משויך שלי, ושתהיה האחראי משק בית שלי. אני נותנת לך 3 שעות להחזיר לי תשובה, ובאם לא אשמע ממך, לא תינתן לך הזדמנות נוספת. אמילי". התגובה המידית שלי הייתה של כעס וחוצפה מצידה להציב לי תנאים כאלה, ועוד תוך 3 שעות!!! לא ידעתי מה לעשות, והחלטתי לחזור הביתה ולחשוב.

בבית שלי אנחנו זוג הורים עם 3 בנים ובת אחת. בהגיעי הביתה כבר ראיתי תכונה עוד מחוץ לבית. אבא שלי עמד מחוץ לבית, בוכה, נראה מאוד חסר מנוח. שאלתי אותו מה שלומו, והוא אמר לי שהחל מהרגע הזה הוא האחראי משק בית של אמא שלי, ושהוא קיבל כבר משימות ראשונות ממנה. המשימה הראשונה היא להעביר אליה מידית את העסק שלו, ולהתפטר במידית מניהול החברה. מעבר לזה, הוא נדרש לפנות את כל הבגדים שלו מהארונות. היא ביקשה זמן לחשוב על התוכניות שלה, בזמן שהוא עושה את המשימות הראשונות בבית. בתוך הבית גם-כן היה נראה מהומה גדולה מאוד. אחותי הגדולה, קלי, בת 22, כבר התחילה לחפש לה את הגברים המשוייכים שלה. דבר ראשון היא צריכה מישהו עם בית גדול מספיק שיתאים לצרכיה, ואז היא תתקדם לחפש לעצמה עוד משוייכים. האחים שלי בבית היו בתדהמה, ואחי הגדול, דייויד, בן 28, תכנן לברוח, ולא לשתף פעולה. אחי השני, מייקל, בן 20, חשב שזה משהו לזמן קצר ויעבור, ולכן הוא כבר ביקש מאחותו עזרה למצוא משייכת שתייחס אליו יפה. אחי הקטן, סטיבן, תלמיד כיתה ז', רק בן 13, היה מאוד מבוהל, והלך למיטה שלו לבכות.

נכנסתי לחדר שלי והתחלתי לחשוב על כל מה שקרה בשעות האחרונות. מצד אחד זה יכול להיות מביך מאוד להיות משויך לאמילי ואולי אהיה היחיד מהחברים כבר להשתייך. מצד שני, היה נראה שיש כבר הרבה חברים שמתחילים למצוא להם משייכת, ולא כדאי לפספס את ההזמנות, שייתכן ותהיה האחרונה. חוץ מזה, הוא קיבל הצעה להיות אחראי משק בית וזה תפקיד בכיר בהרבה מלהיות משוייך רגיל. הוא החליט לעלות לדבר עם אמא שלו, ולהתייעץ איתה. הוא דפק על חדרה של אמו כמה פעמים, ורק לאחר כמה דפיקות היא שאלה מי זה. אמר שזה מייקי, הבן שלה, והיא אמרה לו שהוא יכול להיכנס. ברגע הכניסה לחדר, הכול היה כבר נראה שונה. המיטה שלה הפכה למיטת יחיד שלה, והיא פנתה מקום ברצפה ליד המיטה שלה, מזרון בשביל אבא שלו. היא הסבירה לו שמעכשיו הבית שלה לה, ואבא שלו יהיה אחראי משק הבית, שזה תפקיד מאוד מכובד בבית, ושעליו לקבל זאת באהבה אחרת יעבור תקופה מאוד קשה בבית. היא גם ציינה שהיא מחפשת עוד גברים משוייכים, ובמיוחד היא הזכירה את אחד מן החברים שלו, שחקן כדורגל מעולה. היא גם אמרה לו שכדאי שיגיד לאבא שלו, שבמידה ולא ישתף פעולה היטב בתפקיד, הוא גם יודח מתפקיד אחראי משק בית, ולא יהיה לו שום גישה אליה. באותו רגע, היא נזכרה שבכלל הוא בא להתייעץ איתה, והיא שאלה אותו על מה הוא חושב. הוא אמר לה בנוגע להצעה של אמילי, ועל ההתלבטות שלו. האמא ענתה לו "מייקי, נראה לי שאתה עדיין לא בדיוק קולט מה עומד לקרות. אתה תהיה אסיר תודה לאמילי על ההצעה הזאת בעוד כמה ימים, כאשר כל הגברים יתחננו למצוא לעצמם אשה משייכת. זאת הזדמנות שעליו לקחת בשתי ידיים ומהר! חוץ מזה, שעד מחר, אתה תיאלץ לפנות את החדר שלך, כי אני מתכוונת למצוא לעצמי עוד 4 גברים משוייכים בימים הקרובים". מיד לאחר השיחה הזאת, מיהרתי לטלפון שלי, וסימסתי חזרה לאמילי "שלום אמילי. תודה רבה על ההצעה הנדיבה שלך. אני אשמח מאוד לקבל את ההצעה שלך". בליבו, ידעתי שאמילי בחורה ביישנית וגם עם מעט ביטחון עצמי, נמוכה וקצת שמנמנה, ולכן אולי החוויה אצלה תהיה באמת נעימה ולא קשה מאוד.

תוך רגע, קיבל הודעה חזרה מאמילי "תגיע אלי הביתה עוד שעה עם כל הציוד שלך. אתה יכול לארוז לכל היותר שתי מזוודות. מעכשיו, אתה לעולם לא תקרא לי יותר אמילי". מיהרתי חזרה לחדר שלי, והתחלתי בזריזות לארוז 2 מזוודות של כל הציוד שלי. לא היה לי זמן אפילו לחשוב מה לקחת, ופשוט ארזתי כמה סטים של בגדים, ציוד אישי, תיק בית ספר, ויצאתי בריצה מהבית, כי נשאר לי רק עוד 10 דקות להגיע. הזמנתי מונית והגעתי לבית של אמילי באיחור של 5 דקות. דפקתי בדלת, ללא מענה, ואז צלצלתי בפעמון, אך גם ללא מענה. כעבור 20 דקות שאני מצלצל מחוץ לבית, הדלת נפתחה. מולי ניצבה אמילי, שנראתה הרבה יותר יפה מאיך שזכרתי אותה. היא הייתה לבושה עם מכנסי שורטס קצרצרים, גופיה קצרה ובטן חשופה. היא נעלה נעלי בית פתוחות עם עקב גבוה. היא אמרה לי להיכנס ולעמוד בסלון, בלי לזוז. עמדתי שם במבוכה קלה משך קרוב לשעה, בלי לזוז. כעבור שעה, אמילי חזרה, ובלי להסתכל עלי התיישבה על הכורסה. היא שמה רגל על רגל, וקראה לי לבוא אליה. באתי אליה ושוב בלי להסתכל עלי היא אמרה לי להוריד את הבגדים. היא הסתכלה בטלפון שלה והיה נראה שהיא מאוד עסוקה בשיחה עם חברה שלה. לאחר כמה דקות היא הסתכלה עלי, ואמרה לי "אני אמרתי לך להשאיר את התחתונים? אמרתי לך להתפשט!!" וכמובן שצייתתי והורדתי גם את התחתונים. היא אמרה לי התקרב אליה שתוכל לראות אותי, אבל היא בכלל לא הסתכלה עלי עדיין. היא אמרה לי לרדת על 4, אבל היה נראה שהיא עדיין מאוד עסוקה בשיחה עם החברה שלה ולא שמה לב לנכוחות שלי ערום לידה. פתאום, ללא כל הודעה מוקדמת, חטפתי סטירה בפנים, שכמעט העיפה אותי מהמקום, ואז עוד אחת ועוד אחת, וככה 10 סטירות מצד לצד. הפנים שלי נהיו כל כך אדומות, והרגשתי שאני עומד להתפוצץ מרוב הכאב וההלם. לאחר כמה שניות של שקט, אמילי אמרה לי "כשאני אומרת לך להתפשט, אתה עושה את זה במהירות שיא, אתה לא לוקח את הזמן, ובטח שלא מתחיל לחשוב למה התכוונתי. אם אני אומרת לך להתפשט, אתה מוריד את כל הבגדים, בלי לחשוב. אם אני אומרת לך להכין לי כוס תה, אתה רץ ומכין לי כוס תה בלי לחשוב. הבנת"? אני מיד השבתי לה, "כן, אמילי, אני מיד אעשה כל ציווי שתתני לי". עוד לא הספקתי לסיים את המשפט, ושוב חטפתי 10 סטירות לפנים, הפעם יותר כואבות מלפני כן. הרגשתי סחרחורת קשה, וכל החדר מסתובב סביבי. לא יכולתי להתרכז או לשמוע כלום. היה לי גם טנטון באוזניים. אמילי אמרה לי "אמרתי לך כבר, שמעכשיו, אתה לעולם לא קורא לי אמילי. אתה קורא לי גבירתי. וחוץ מזה, השם שלך מהיום זה בולבול. לא רוצה לשמוע שאתה מתבלבל בזה בעתיד, כי העונשים יהיו קשים בהרבה ממה שקורה לנו היום. בזאת, גבירתי אמרה לי שאני יכול להיכנס לחדר המשוייכים שלי, חדר קטן שכלל 2 מיטות קומותיים. אמרה לי לבחור לי מיטה, וללכת לישון מוקדם. מחר בבוקר יש השכמה מוקדמת, ותוכנית מאוד עמוסה. ממחר לא יהיה סלחנות כלפי טעויות, ויש לנו הרבה דברים להספיק בימים הקרובים. לפני שיצאתי מהסלון, היא קראה לי שוב אליה. נעמדתי מולה, ושוב היא הייתה עסוקה בטלפון שלה, ובדיוק סיפרה לחברה הטובה שלה על העבד החדש שלה. שוב עמדתי מולה כ-10 דקות, ואז היא אמרה לי להתקרב אליה עוד. היא אמרה לי שאני יכול לשים תחתונים בזמן שאני הולך לישון, אבל שהיא רוצה לראות אותי מתייצב בחדר שלה בשעה 8:00 בבוקר, ערום, צמוד לרגליים שלה, עם ארוחת בוקר מוכנה. נתנה לי 2 סטירות מצלצלות, ואמרה לי לילה טוב.