מחנכת וכלבונת זה רק חלק ממני

אחרי שנה וחצי אי שם מעבר לשלולית הגדולה שנקראת ארצצות הברית שבתי לבסיס האם ישראל.

אני כאן כבר חודש והמציאות הישראלית עדיין הולמת בפניי.

חוץ מהעליית המחירים שחלה כאן בתקופה אני משתדלת שלא להתלונן יותר מידי (יותר נכון מתאמצת בכוחות עילאיים) כי אני מזכירה לעצמי ששום דבר לא השתנה אלא זאת אני שהשתניתי.

חווית ארצות הברית הייתה מדהימה ולצערי היא הייתה צריכה להיגמר לעת עתה. עכשיו אני במסלול של לגלות איך אני החדשה משתלבת כאן מחדש.

בהצלחה לי ושבוע טוב לכם!

אז נכון שמלא זמן לא כתבתי לבלוג שלי, לא שזה חסר לי וביננו ככל שעובר הזמן ותאריך החזרה שלי מתקרב... אני מתבאסת

הסצינה והקהילה שהכרתי פה יחד עם אנשים מדהימים (שאיכשהו יצא שמאז שהגעתי לרוד איילנד כל החברים שלי הם מהקהילה הקינקית חוץ מכמה יוצאי דופן), כל כך שונה.

מצד שני זה יותר דוחף אותי להתערבב בסצינה המקומית

אני מתחילה להאמין באמונה תפילה חדשה. אחרי תקופת יובש מסויימת הזין הראשון שתישכבי איתו ,מבשר את הבאות.לי הוא הביא בשורות נהדרות!!! 

אני אוהבת להתלבש רק בשביל להתפשט... אחרי 3 דקות בדיוק, להתקלח שוב 45 דקות אחרי המקלחת הקודמת ולהאריך את המקלחת בהתפוצצות מחודשת של כל היצרים והתשוקות... איזה כיף שפה לא צריך לחשוב על המים שזורמים :-)

לפעמים אני חושבת שאני שטחית רק בגלל שאני חושבת שאני יכולה להתחתן עם מישהו בגלל הסקס המעולה אבל תודה לג'ימי שמוכיח לי שלא.

מצד שני לבנתיים הוא מספק לי שעות של הנאה ואורגזמות והגוף שלו, אני מודה, פעם ראשונה אני נתקלת בכזה.

נטו עור ושרירים בלי גרם אחד של שומן ןלהרגיש את השרירים שךן עובדים זה כמו לגעת באבן.

שלא תבינו לא נכון אני לא מהללת סוג כזה של גוף, המראה בהחלט משובב נפש אבל ריפוד בין העור לשרירים רק מוסיף להנאה במיוחד כשאני רוצה לנשוך שזה קצת קשה (אך לא בלתי אפשרי) כשאין בעצם מה לנשוך.

הבחור יודע לתת עבודה וגם אני, בהחלט אחד היתרונות להתאמן בחדר כושר לפתח שרירים וגמישות!

אז אתמול הוא בא לאסוף אותי, נכנס לחדר בדיוק כשאני לובשת את השמלה ומיד רוכנת קדימה כדי ליבש את השיער עם המגבת אחרי כמה שניות כבר הרגשתי את המגע שלו, כמו שאמרתי, להתלבש כדי להתפשט

שבוע טוב

לפני שבוע הייתי בחופשה של שבוע בבהאמס ומיאמי

היה מדהים  היה מטורף היה מרגש היה יפה  היה מעצבן ובעיקר היה הרבה אלכוהול

התאהבתי ואני לגמרי מתכננת לחזור

ואי הרבה זמן לא כתבתי לבלוג כאן ועבר עליי הרבה מאז

הספקת לעבור לרוד איילנד להתחבר לקהילה הקינקית המקומית, להעשיר את הידע שלי

ואם לא לחזור לישראל זה רק כי פשוט כיף פה בקהילה

אני חושבת על זה בצורה הגיונית. עולם הבדסמ הוא כבר משהו שהוא חלק ממני  ובישראל יש לנו את הכלוב שהוא אתר מאד מוערך אבל קטן כמו המדינה שלנו.

אני לא שופטת אנשים שפומביות זה לא הקטע שלהם מכל סיבה שתהיה

אבל פה אנשים פשוט חיים את החיים שלהם

אולי אני "חכמה גדולה" להיות פומבית כשאני גם ככה עוזבת בעוד מספר חודשים אבל אני בכלל לא דוגמא

לא יודעת, כיף לי פה.

זוכרים כמה ששנאתי את הילדים שאני מטפלת בהם...

אז אני גאה להגיד שעשיתי את השיחה עם ההורים בדיוק לפני שבועיים.

ממש לא היה לי קל לנהל את השיחה הזאת... ממש שיחת פיטורים אבל עשיתי את זה ואני ממש גאה בעצמי שעשיתי את זה!!!!

מה אני אגיד לכם? היום שבועיים אחרי אני בעולם אחר לגמרי.

מצאתי משפחה ברוד איילנד (40 דקות נסיעה מהמקום הקודם שזה צו'פר ענקי במיוחד בהתחשב בעובדה שחודש הבא יש לי טיסות הלוך ושוב לבוסטון וקל לשמור על קשר עם החברות )

* סיפרתי לכם שבמרץ אני בחופשה בבהאמס ובמיאמי????

המשפחה ממש מדהימה הילדים מדהימים ומקסימים ההורים אדירים מצחיקים והכי חשוב ממש מקבלים אותי כאחת מהם

כל הבעיות התפעוליות שלי כגון סופשים חופשיים ורכב צמוד נפטרו.

אז אפשר להגיד שעכשיו אני ממש מאושרת במקום שאני נמצאת בו וחווה את החוויה במלואה.

אגב- סיפור קצר(או שלא) על מה זה הכל לטובה וכשמגיע לך משהו הוא יהיה שלך לא משנה מה.

האופר הקודמת של המשפחה ממש לא התאימה להם וגם הם החלטו שלא מתאים להם והודיעו לה שהם מעוניינים להחליף אופר. אחרי מספר שבועות שהמשפחה נעזרת בכל מי שמושיט להם יד לעזרה עם הילדים הם ביקשו מהאופר הקודמת שסיימה אצלם באוקטובר לחזור למס' חודשים עד שימצאו אופר חדשה.

כל הסידורים נעשו והאופר כבר הייתה בדרכה לארצות הברית כשבדיוק באותו יום אני מודיעה למשפחה הקודמת שאצלה אני עובדת שאני מעוניינת להחליף משפחה.

את אותה בחורה שהגיעה לארה"ב מצ'כיה עיכבו בשדה תעופה כשלמחרת בבוקר העלו אותה על טיסה חזרה ואחרי 4 ימים אני והם הכרנו.

אז טוב לי ואני ממש מאושרת פה.

אבל (איך שהוא תמיד אצלי יש אבל) עכשיו שהכל טוב פה הגעגועים הביתה, לאמא ולבחור שלי הורגים אותי.

בעיקר אליו אני כל כך אבל כל כך מתגעגעת אליו.

לחבק אותו, לנשק אותו ,להיות איתו ,לצחוק איתו, להביט בו ולהיות מאושרת שהוא חלק מהחיים שלי, להישלט על ידיו, לשלוט עליו, להיצמד אליו באמצע הלילה בחיבוק ולהצמיד אליו את הרגליים הקרות שלי ללטף אותו, לשמוע ממנו את "אני אוהב אותך מתוקה שלי"  וגם אשכרה אחר כך להרגיש את הנשיקה ולא דרך הסקייפ לחייך מאושר ולענות לו "אני אוהבת אותך".

אז כן, מצד אחד טוב לי פה עכשיו מצד שני אני מתה כבר שהשנה הזאת תיגמר כדי לנטוש את המזוודות מאחור ולרוץ לחיבוק שלו.

אני רק חושבת על זה אני בוכה מה יקרה כשזה יקרה...

זה יבוא והכל יקרה בזמן שלו כמו שאמרנו לפני שטסתי if its meant to be, it will be after i'll come

הוא שמח בשבילי, הוא אפילו מאושר בשבילי שהסתדר לי ושממש טוב לי עכשיו (אחרי כל מה שבכיתי לו בטלפון, וחודשיים וחצי זה הרבה זמן לבכות)

אבל הוא היה רוצה שאני אהיה לידו קרוב אליו אבל חשוב לו שאני אמצה את החוויה שלשמה באתי.

אני אוהבת אותך.

יום טוב לכם

אבל יש לי את הצורך לכתוב משהו

אז אתמול עשיתי את המהלך שהיה לי הכי קשה כאן וזה להודיע למשפחה שאני מעוניינת להחליף אותם

כי ביננו לא באתי לכאן להעביר שנה עם התחושות הלא נעימות שיש לי כשאני איתם

הסברתי להם אתמול... קורה שלא מתחברים.

אז עשיתי את זה ואני מאד גאה בעצמי...

לפני שהגעתי לכאן דיברתי עם מס בנות שעשו תהליך דומה וכולן אמרו לי זה משנה, זה מבגר, וזה ישפר תכונות  שאת שהן חלשות אצלך.

ואני (אפשר להגיד בגאוותנות) אמרתי מה זה כבר יכול לתרום לי מעצם החוויה אני בחורה חזקה עצמאית סתגלנית וחברותית אז איזו בעיה כבר יכולה להיות לי.

אז זהו.... שהייתה תהליך ההסתגלות לא היה קל המשפחה לא הייתה נעימה וכו וכו וכו

אבל הסתגלתי והתאקלמתי וכבר יש לי את החברים המקומיים והחברות הזרות שעושות את אותו דבר באיזור שלי ואני מתכננת ומטיילת ומשתדלת להינות מכל רגע שלי

אבל הדבר האחרון שנשאר ונותר בגדר עול זאת המשפחה  ולזכותי ייאמר שכן הם ידעו שיש לי את הבעיה הזאת איתם ככה שזה לא נחת בהפתעה גמורה.

אז מאחלת לעצמי בהצלחה

במרץ הקרוב אני בטיול שבוע עם חברות לבהאמס ומיאמי וזה הולך להיות מטורףףףף לאט לאט אנחנו סוגרות עוד עוד דברים וזה נהיה ממש יקר אבל שווה כל אגורה!!!

מה עוד?

נראה לי שדי לבנתיים

שיהיה לכם לילה טוב

אז בסוף קיבלתי את השיחת טלפון בארבע וחצי בבוקר שהודיעה לי שהכל נגמר
המחלה ניצחה את דודה שלי ואני לא שם כדי להיפרד ממנה
אני שבורה, אני מרוסקת ואני מרגישה כך כך לא במקום פה
אני רוצה לחזור הביתה גם אם זה לשבוע אני צריכה לקבל חיבוק ממישהו שאני אוהבת.
אבל אני לא יכולה כי טרחתי לבזבז את הכסף אז אני פה
אני מצטערת דודה שאני לא כדי להגיד לך שלום
אני מצטערת שלא אמרתי לך פעם מה היית בשבילי
אני מצטערת שאני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שאמרתי לך שאני אוהבת אותך
אני מצטערת ואני אוהבת אותך והיית בשבילה המקום לברוח אליו כשהייתי צריכה והמישהו לדבר איתו והכתף להישען
ועכשיו הגיע הזמן שלך לנוח
 

ימים קשים עוברים עליי

מצד אחד דודה שלי שמאושפזה במצב קשה, שכל טלפון מאמא שלי יכול לבשר אחד משני דברים או שקרה נס או שהכל נגמר.

אני ממש מפחדת מהאפשרות השנייה.

מצד שני מה שקורה כאן שאם יש משהו שלא חשבתי אי פעם שאני אגיד זה שיש ילד שאני לא מחבבת (בלשון עדינה... מאד עדינה) ושאני די בטוחה שהוא הבן של לוציפר ואפילו לא מנסה להסתיר את זה.

ולכל זה מצטרף המחסור המאד מתסכל בסקס!!!!!!!! אני לא חושבת שמאז הפעם הראשוונה שלי עבר כל כך הרבה זמן בלי סקס

התחלתי גם בחיפושים אחר קהילת הבדסמ הקרובה לביתי אבל עזבתי את זה כרגע עקב הבעיות אבל אני ממש ממש מתגעגעת לאחוז את השוט בידיי להניף ולהנחית על הישבן להנות מהצליל של השוט על העור והכאב שזה מפיק ואין טוב ממראה עיניים של ההתכווצות של הנשלט והסימן האדום שזה מותיר אחריו

חוויה תלת מימדית

הגעגועים לא מקלים על המצב בעיקר לבחור שלי... אני כל כך מתגעגעת להרגיש אותו צמוד אליי את החיבוק העוטף והחם הנשיקות הנשיכות שהוא נושך לי את השפה בשביל שאני אהיה צמודה אליו והוא יוכל לנשום את הנשימות שלי.

מקווה שעליכם עוברים ימים טובים יותר

ולמי שהיה כאן פעם באיזור בוסטון ומכיר את ענייני הקהילה אני אשמח להמלצות

שבת שלום

עדיין בחול אי שם מעבר לשלולית הגדולה בארצות הברית...
מנסה למצוא את המקום שלי אבל לא לשאר החיים רק לשנה הקרובה אולי קצת פחות בנתיים כבר חלפו להם חודשיים
אז אי לכך ובהתאם לזאת הפניות של רובכם לא רלוונטיות (לא שלפני כן זה היה).
שבוע טוב

ואני על המטוס...

קשה לי להאמין שזה הגיע