לפני 11 שנים. 21 בדצמבר 2012 בשעה 11:53
אני כל כך רוצה לכתוב כמוהה.
על היצירה שלי.
כל החיים על המסיבות ועל היותי מרכז ההוויה.
על זה שאני מוכשרת.
על היותי אהובת הקצין הצרפתי שמת בהגנה על המולדת הישנה.
אני רוצה לכתוב על כל הפסלים שלא פיסלתי.
על הציורים שטרם ציירתי.
על הצילומים שלא ניכנסו לי לפריים של המצלמה.
ועל מסיבת ההפתעה שאירגנתי וחנוכת הבית שהייתה בחג האחרון
והנסיעה במטוס סילון מעבר לאותה דמעה שקופה שנטפה וזלגה לה דרך העננים.
ועל הילדות ועל חיות הבית הקטנות ועל שביל האבנים הצהובות.
הבעיה שאני ומוזה זה שני דברים רחוקים כמרחק שנות אור.
והיום כנראה שגם סוף העולם. אני אני אמתין למחר.
