מוזר הדבר שאדם דומיננטי לא יכול להיות גם רומנטיקן, ג'נטלמן, אוהב, מחבק, מנשק, צוחק ומחייך באופן כללי בחיי היום יום ומעבר לזה בעיניי אנשים מסויימים שמכירים אותו בתור "שולט".
לא יודע, אני מעולם לא חשבתי על עצמי כשולט או כאדון או ככל דבר אחר, עד שהתחילה לצוץ הקהילה בארץ, עד שהתחילו כל המושגים להגיע, מעולם לא הייתי צריך לומר למישהי שיצאתי איתה שאני מאמין בSSC או שאני לא עושה סקס עם ילדים ולא פוגע בה בצורה בלתי ניתנת להפיכה או כל דבר אחר עד לפני כמה שנים....
כמעט מאז שאני זוכר את עצמי הייתי דומיננטי, כבר בגיל מאוד צעיר הסתכסתי עם כל הקבוצה בקיבוץ החדש אליו עברתי עם משפחתי כי לא הסכמתי לקבל את מרות הקבוצה שיש "מלך ומלכה" קבוצה והם המחליטים, והתבלטתי בכך ששמתי אותי במרכז על אפם וחמתם של כולם, זה גרם להרבה סיכסוכים, לעיתים מאוד פיזיים, ולהרבה החרמות, מריבות, ובקיצור בלגן בכיתה ג בבית הילדים בקיבוץ ..... ......
מאז כבר עברתי הרבה דברים, השגתי הרבה מאוד דברים בחיים, יותר טובים ופחות, אבל תמיד מצאתי את עצמי מנהל, מפקד, מדריך אחרים...באופן טיבעי, עם הרבה מאוד השקעה אומנם אבל ללא מאמץ נפשי, זה מי שאני וכך אני נוהג וכך יהיה, הדרגים שמעלי מקדמים אותי, אוהבים אותי, מעריכים אותי, ורוצים אותי כמה שיותר גבוה, הדרגים שמקבילים לי אולי מעריכים אבל מראים סימני עצבנות וכעס על הדרגה שאלה הגעתי, והדרגים שמתחתי מעריכים, מעריצים ואוהבים....בהתחלה זה מפריע, אחר כך לומדים לחיות עם זה וכשמתבגרים קצת סוף סוף לומדים להבין שזה מי שאתה וזהו, כך זה בעבודה, בספורט, בלימודים וכמובן גם בזוגיות ואהבה...
למה לפני שנים, לפני הופעת "החוקים" של הכלוב, או ה"קהילה" או השד יודע מה, יכולנו לצאת לדייט רומנטי כל כך אמיתי וכייפי ללא צורך באמירות לפני, בקביעות לפני, בתיכנונים ובגילת אסתר של מה אני כן עושה ומה אני לא עושה עוד לפני שהכרת את האדם שמולך, שהרי אם את יוצאת איתו ואת יודעת שהוא דומיננטי, הרי זה אחד הדברים שכנראה אהבת בו, היציבה שלו, טון הדיבור, היחס, המחוות וכל השאר, למה אם כך, לא היה צורך בקביעת גבולות לפני ההיכרות? יש לי לא מעט השערות לגבי הנושא, כמובן שב93-4-5, השנים שאני מדבר עליהם שהייתי בן 19-20 לא היתה "קהילת" BDSM, לא היה דאנג'ן שהוא מגיעים סוטים שלא מבינים מהחיים שלהם אבל שמעו שאפשר וצריך להרביץ ולאנוס בחורות שמכירים במקומות האלו כי זה שהן רוצות....לא היו מאה חדרי צ'ט של שליטה שבהם הכינויים נעים בין, "יש לי זין ענק ואני שולט" לבין "אני כוסית ומלכה" וכו', אם בכלל מישהו היה בנט זה היה בתוכנה אחת פחות או יותר, MIRC, כולם הכירו את כולם פחות או יותר, הכל היה אמיתי יותר (ותאמינו או לא הסשנים היו לא פחות טובים, הסאב ספייס זאת לא המצאה של המאה ה21, והצייתנות לא התחילה בקהילת הBDSM בארץ) יכולת להיות אתה בלי להסתתר מאחורי פרופילים תמוהים ומאוסים על המחשב, ויכולת להציע למישהי לבוא איתך לארוחה לאור נירות בחוף הים בלי שהיא תגיד לך בסוף, איזה מין אדון אתה, לא עשית לי סשן עם הנירות כל הארוחה, אדון אמיתי כבר היה עושה משהו, אז לא רוצה, לא רוצה מישהי ששולטת מלמטה ומראש (כי היא הרי סופר מנוסה, היא כבר חצי שנה בעולם הBDSM והיו לה איזה 20 אדונים שהיא אומנם תתן להם להצליף לה על הכליות ועל כל המפרקים ולקשור אותה לעץ באמצע הרחוב כשאדון שלה ילך ויעלם וזה והיא לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל חס וחלילה שהיא תבלע לאדון שלה או שהוא יעשה איתה אנאלי, כי היא מחליטה בגוף שלה מה כן ומה לא, אבל היא טוטאלית, היא עברה והיא יודעת הכל, ורק שתנסה ללמד אותה - היא אומרת שהיא באה ללמוד, אבל רשימת הלא ארוכה מרשימת הכן, ותהליך הלמידה יתחיל יותר ממה אתה תעשה בשבילה ולא מה היא תעשה בשבילך ומה אתה לא תעשה כי היא שפחה גאה בישראל ואותה לימדו כבר הכל).
וכאן, אחרי שעה, אני מגיע לנושא של הבלוג, מוזר לי שרבים חושבים וגם חושבות (כן אתן שעוד מעט תגידו מה פתאום ולא יכול להיות ועל מה הוא מדבר, אבל עובדה) שאדון לא יכול להיות רומנטיקן, אוהבת, מפנק, מענג ובעיקר ג'נטלמן (אני אכנה פה שולט טיבעי בכל מיני מונחים, גבר, בחור, אדם, איש...זה לא משנה, פשוט לכתוב אדון בכל קונוטציה נראה לי דבילי, ברור שאני מדבר במקרה הזה על שולט ולא על נשלט ולא על צב ים טיבטי, פשוט לצורך ההבהרה לאלו שצריכים).
1. למה גבר לא יכול כשהוא פוגש בחורה לנשק לה את היד כמחווה ג'נטלמני, כהערכה לנשיותה, ובעוד שהיא לא תחשוב עליו (איך הוא יכול להיות השולט שלי כשהוא מנשק לי את היד)?
2. למה אם אתה עושה מחווה רומנטית כלפי סאבית בתחילת הקשר זה צריך להפוך למשחקי כוח, לנסיון לשלוט מלמטה, לוויכוחים, לבעיות, למה בחורה לא יכולה לקבל את זה שגם אוהבים אותה( בתור בן אדם, ובתור בת זוג), גם נותנים לה, וגם דורשים ממה ציות, כניעה ושפלות רוח אמיתית ברגע אחר או באותו הרגע בל הקבלה אפילו....
3. למה בחורה שטוענת שהיא נשלטת, יכולה במהלך דייט שנראה שמתקדם כל כך יפה וטוב, לנשק, להתחבק, להתחרמן ובעיקרון לתת לך כל דבר שרק תרצה(לא מדבר על סקס), להפרד בנשיקה ובחום ולמחרת להודיע לך שלא נראה לה שהיא רוצה להיות שלך, אבל היא לא מפסיקה אנשים באמצע.
4. למה בחור כשהוא מכיר בחורה והם יוצאים לדייט ראשון אתה לא יכול פשוט לנהל שיחה אמיתית וזה לא משנה אם זה בחוץ או בבית, ובשיחה הזאת לדבר איתה על מהות החיים, על מי שאתה באמת, על מה שאתה רוצה מהחיים, ממך, ממנה, מקשר, מאהבה, מזוגיות, למה על המחשב אפשר לכתוב, זין, כוס, תחת, הצלפות, קשירות, זיונים, סשנים, וכל דבר אחר שלא יהיה וכשמדברים פנים אל פנים על אותם הדברים זה מביך, זה נוראי, ואתה מגעיל...
5. כן אני אוהב לעשות מחוות ג'נטלמניות, תהרגו אותי, אוהב לפתוח לבחורה את הדלת, אוהב לנשק לבחורה את היד, אוהב לתת לבחורה פרחים, אוהב ואני אומר את המילה הנוראית (לרדת לבחורה שלי), אוהב שהיא גומרת לפני והרבה פעמים אם אפשר, אוהב לראות אותה צוחקת, מחייכת, אוהב לתת מתנות כשאפשר, אוהב להכין ארוחה, אוהב הרבה מאוד דברים, אבל למה בשנים האחרונות זה נראה יותר ויותר קשה ומאולץ כי השפחה הטוטאלית (יכול להיות כי כך הסביבה גרמה לה להרגיש שהיא צריכה, אינ לא יודע) כבר כל כך נעולה על כך שהיא צריכה "ערס קשוח שיתקע לה גרפסים לפה" כן, תאמינו או לא, מישהי אמרה לי את זה, כבר כל כך הרבה פעמים שמעתי ש"הפנים שלי טובות מידי בשביל להיות אדון", "אתה לא מאיים מספיק",ועוד המון משפטים מדהימים, זה כמו מין מבחן קבלה שאם אתה לא ערס, שמקלל, תוקע נודים, גרפסים, יורק ברחוב, ואם אתה לא מזלזל בבחורה ואונס אותה בערב הראשון, שני, שלישי, אתה לא אדון אמיתי...
אז ככה, אני לא יודע מה קורה לעולם, לנשים אבל באמת, תחזרו להיות מה שהייתן, תהיו נשים, תאהבו להיות נשים, תאהבו להיות נאהבות, תפסיקו לחפש אנשים שיתעללו בכן בצורה המגעילה...כמובן שאחר כך אני מאלו ששומעים את הסיפורים על ההוא שאנס, על ההוא שניצל, על הטמבל שהביא את החבר'ה לעשות חגיגה על החפץ החדש בבית, על ההוא שקשר לעמוד בים והלך, על ההוא שהעמיד את השפחה בלילה קר בחוץ עירומה שתישן בחוץ בגלל דבר דבילי כזה או אחר ואחר כך שהיא היתה חולה לא דיבר איתה פעם אחת כי הוא לא יכול היה להשתמש בה, אבל אחרי שבוע פתאום חזר לחיים כאילו כלום ועוד מליון סיפורים על "שולטים מנוסים" והיכולות שלהם עם שוטים, מחטים, שעווה, ומיני ירקות שמכל זה נותרו רק צלקות נפשיות ופיזיות....
6. בהמשך ל5, ולכל השאר בעצם, למה אם אני אוהב לעשות מחוות רומנטיות אני לא יכול באותה נשימה גם לדרוש ציות מוחלט, כניעה מוחלטת, התמסרות טוטאלית, נפשית, רוחנית, ופיזית, אלי, למה אני לא יכול לתת לדייט שלי פרח ולפתוח לה את הדלת ומצד שאני שהיא תאמין עלי שאני אדרוש ממה סף כאב גבוה מאוד, התמסרות ונתינה ללא גבול, למה אם אני אומר לשפחה שאני אוהב לענג ולרדת והאורגזמות שלה חשובות לי ביותר אני מקבל פרצוף של "על מה אתה מדבר, אתה רוצה לרדת לי או לשלוט בי", למה אין יותר שפחות שמסוגלות לאהוב שאוהבים אותן, שמענגים אותן, שמסוגלות להבין שהאדון הוא לא רובוט, שלהיות אדון משמעותו השקעה נפשית גדולה אפילו מזאת של השפחה מעצם כך שהוא דואג לה, חושב על מה הוא רוצה לעשות בה ללא פגיעה בה, חושב כיצד להשתמש בה לצרכיו עם רצון לספק את צרכיה (בזמן ובמקום שהוא יחליט אבל בהחלט לספק את צרכיה), למה אין יותר שפחות שמצד אחד מסוגלות לקבל אהבה אין סופית, רומנטיקה, נתינה של האדון להן ומצד שני מסוגלות להתמסר, גוף ונפש, כל כולן, ללא גבולות וללא מעצורים, ללא קביעת גבול אחד מראש, רק עם אמרה אחת: "אני אתן לך כל שתרצה, אני סומכת עליך שלא תעשה לי שום דבר שיפגע בי פיזית או נפשית, אני סומכת עליך שתאהב, תספק ותענג אותי, שתתן לי את מה שאני צריכה בתור אישה, בתור זונה, בתור מאהבת, בתור כלבה, בתור בת זוג, בתור שפחה, בתור אהובה, קח אותי ועשה בי כרצונך, אני שלך" למה כבר לא שומעים את זה בימיינו...למה?
לא יודע אם אני משוגע או מה, השעה 5 וחצי בבוקר, אני יושב לי עם סיגריה אחרי עוד לילה של עבודה בבר ופשוט מעביר למחשב דברים שכנראה יושבים בתת מודע כי אני לא מרגיש שהאצבעות כותבות בכלל....
אחרי גל האונס האחרון לפני מספר חודשים, בקיץ (כנראה כשמתחמם בחוץ כל הנחשים יוצאים באמת מהחורים), הצעתי באתר בצורה מאוד חברית, ללא תשלום, על חשבון זמני האישי, לקחת נשים שרוצות ללמוד להגן על עצמן קצת, לא כל היפיוף של קיק בוקסינג אירובי בחדר כושר מלוקק, אלה ללמד דברים בסיסיים שיכולים לעזור לכל אישה בזמן מצוקה, ברחוב, בבית, בדייט שהגיע למקום לא נכון...והיענות היתה אפס...אפס מאופס...לא האמנתי, כמובן שקבוצת הידידות שלי שמכירות אותי מעבר לאתר רצו שזה יצליח ויגיעו ונשים ילמדו, וההסברים היו מביישנות ועד מה זה יעזור כבר....אבל תכלס, זה מסתמן שסאביות רוצות רוע לב בחייהן, לא רוצות אדון וג'נטלמן...ישבתי פה כמה דקות וחשבתי מה לכתוב בהמשך, אבל פעם ראשונה שנתקעו לי המילים....אולי אם הבלוג הזה יגיע למספיק אנשים הוא ישפיע קצת יותר....מי שיתאזר בסלבנות לקרוא את כולו, מה שאני בטוח שרבים לא יעשו וכשיראו שזה לא תיאור על זיון או סשן יעברו ישר הלאה....
אז לאולו שהגיעו עד הסוף, אוהב אתכם מאוד, ומי שקרא את הבלוגים שלי יודע שאני באמת חושב כך, הכתיבה שלי גם אם לפעמים קשה, נוקבת יכול להיות שפוגעת, מטרתה טובה בלבד, משתדל שתהיה טהורה כמה שיותר וחפה חהאשמות אלא יותר תהיות וכמיהה לעולם אמיתי וטוב יותר, כמה שזה תמים ואפילו ילדותי יכול להיות, אבל זה רק תלוי בנו, בעולם הקטן שלנו, בקהילה הקטנה שלנו...
ולסיום, כבר הרבה מאוד שנים לא הופעתי לאירועים של הקהילה, לא לדאנג'ן, לא יצא לי להגיע (לצערי הרב) למסיבות של אמילי ואף, ובאמת שצר לי על כך, ובכלל לאירועים פומביים, ואני מאמין שכולם יודעים (מהפרופיל שלי שבכלל) שלחלוטין אין לי בעיה עם פומביות, אני אחד האנשים היחידים באתר שמראה פנים ללא בושה, אלא מתוך הרגשה של ריחוק האמת, לא הגרעין הקשה הטהור, האמיתי בקהילה, יותר מהנספחים שהורסים לכולם, אותם, ערסים, אנסים, מציצנים ומאוננים בסתר, אותם צובטי ישבנים של כל סאבית שניה בדאנג'ן כי היא סאבית אז מותר, אותם מעירי הערות דביליות ופוגעות בזמן סשן אומנם פומבי אך כל כך אישי שבין אדון לשפחתו או מלכה לעבד שלה באירועים פתוחים, פשוט קצה נפשי בזה ולאחר שובי לארץ ראיתי את המצב ונגעלתי, מאז הכרתי מספר אנשים חדשים ונפלאים, איבדתי כמה אנשים נפלאים לא פחות, אבל הגעתי למסקנה שזהו טיבעו של העולם כנראה....ואין דרך לשנותו......ימים יגידו מה יהיה, כמו שאמרתי, אם הבלוג שלי השפיע על מישהו, מישהי או מישהם, אני כבר שמח בחלקי, ואין מאושר ממני בעולם...
עוד פעם, אוהב את האנשים הטובים פה שהבלוג הזה נועד בעיקר אליהם ואליהן....וחיבוק גדול לכולכם....
לפני 17 שנים. 10 בינואר 2007 בשעה 3:41
