שבוע שלם עבר
והייתה בו התקדמות - ונסיגה
נסיגה כי החיים משתלטים עלינו והעייפות היומיומית של העבודה והריכוז בעבודה גורמים לי לאבד קצת את זה - מה שזה לא יהיה
ובמידה מסוימת אני מרגישה במשך היום קצת אבודה בכיוון הזה - כי הראש צריך וחייב להיות מרוכז בעבודה - וטוב שכך הוא
ובכל זאת ישנו החוסר שקשה לי לשים את האצבע בדיוק מאיפה ולמה ומה הוא גורם
והתקדמות
כי את מקדמת אותי
ויום ראשון שבו אמרת לי לשים שחור בעיניים בבוקר
ובדיבורים אני חזקה אבל כשזה מגיע לתכלס - אני חוששת ואת יודעת איך אני בפועל
ובכל זאת שמתי כי היה לי חשוב לעשות את מה שאת אומרת
והמודעות שלי כל היום לפס השחור הזה שאני לא בטוחה אם מישהו שם לב או לא
ואני מודעת לעצמי
ולאיפור שלי
ויום שני אותו דבר
ובכלל - מסתבר שללכת עם גרביונים כל היום זה לא כמו ללבוש אותם לשעה של סשן ודי
ואני הולכת כל היום וכאשר אני לא מרוכזת בעבודה - בזמן נהיגה למשל אני מודעת לגמרי לגרביונים ולחוטיני ואני יודעת תגידי זה טכני אבל זה לא
זה משפיע עלי בראש
ואני כל הזמן מסתכלת האם לא נקרעו המכנסיים ורואים
ויום רביעי - בכלל עלית מדרגה גם גרביונים וגם חזייה
כבר שנים שלא הלכתי עם חזייה יום שלם של מעל 12 שעות
והיום בבוקר
העפת אותי לגמרי
בדיוק כמו שאת יודעת
להפתיע בהפוכה לגמרי
לבוא לי ממקום ובצורה שלא הייתי מעלה על דעתי בכלל
ועפתי
לגמרי
תודה על הטיסות האלו ותודה שאת
שלך
זונה לגמרי
לפני 12 שנים. 19 בינואר 2012 בשעה 20:09
