עברו כמה ימים
ואני מתחילה להבין שזה לא משחק
אני מרגישה שאני כבר לא נמצאת כאן בכאילו, שזה לא כמו שהיה פעם שיכולתי לשחק משחקים, וגבירתי הייתה משחקת איתי ומולי
עכשיו זה לא משחק
זה לא מרגיש משחק
זה מרגיש - לא יודעת להגדיר בדיוק איך זה מרגיש
אבל אני מרגישה אחרת
אחרת כשהיא אומרת לי להכניס פלאג
אחרת מאשר כשאני עם פלאג כי זה מחרמן אותי
לא שזה לא - זה כןם
אבל הפלאג לא שם בשבילי, אלא בשבילה
אני מרגישה אותה בתוכי
מה קורה לי אני שואלת אותי
ואין לי תשובות מהמוכן, ולא מהמגירה כי מה שקורה זה לא תפריט שבוחרים ממנו.
היום היינו ביחד בסופר, וטעיתי במשהו, וגבירתי הודיעה לי שטעות קטנה נוספת ואני הולכת על ארבע אחריה בסופר
ולרגע לא חשבתי מה פתאום או ידעתי שאין מצב.
ידעתי בבירור שאם היא תסתכל לי בעיניים ותגיד לי - רדי עכשיו על ארבע ולכי אחרי - אני לא אהסס ולא אתנגד
הרגשתי וידעתי בתוכי שאני ארד מייד וללא היסוס
ומאיפה זה בא?
איך בכמה ימים הגעתי לכאן?
לא יודעת
אבל אני כאן
כדי לשרת אותה
וכדי לרצות אותה
וכשהיא מרוצה אני שמחה
והנה אני
מחכה לה
גבירתי - אוהבת אותך
לפני 12 שנים. 11 בינואר 2012 בשעה 17:48