לפני 12 שנים. 9 במאי 2012 בשעה 18:01
היום בבוקר ננעלה חגורת צניעות
חשבתי שאני מוטרפת בבוקר
לא הערכתי את העניין בכלל
אני יושבת עכשיו אחרי 14 שעות עם הכלוב עלי
אין לו מקום לנשום כמעט,
כאשר הוא מנסה להזדקף - פעולה טבעית כמו אויר לנשימה אז מייד יש חוסר נוחות, אבל גם ריגוש כי החיכוך עם הכלוב מייצר ריגוש
אבל מייד אין מקום ולא נוח ויש מייד הבנה שזה לא יילך
והאיבר חוזר למצב מנוחה.
המתקן פשוט עובד, לא להאמין.
ואני - אין שניה שאני לא מרגישה אותו ככה או אחרת, אין דקה שאני לא חושבת עליו ועל המפתח שנמצא אצל גבירתי, ומתי היא תחליט לפתוח.
וכמה זמן אני עכשיו אשאר נעולה, בלי גישה.
לאן הכנסתי את עצמי לא יודעת.
וגבירתי :
הרי אם אוריד לך אותו היום את תהיי מאוכזבת\חכי קצת, תני להנות , לאן את ממהרת.
אז הו - שאני כנראה לא ממהרת לשום מקום מי יודע כמה זמן....