איך את מצליחה כל פעם להפתיע אותי מחדש
את מדהימה את - את יודעת?
איך הצלחת בשני משפטים לשים אותי במקום הזה שאליו בעצם הכנסתי את עצמי
איך לקחת אותי לתוך עומק הפנטזיה הזו של חגורת הצניעות
משהו שרק מפנטזים עליו, שרק מאוננים עליו שוכחים אחרכך
איך לקחת אותי ושמת אותי בדיוק שם, בלי לדעת שזה זה. איך?
לא חלמתי שלשם אני אגיע, ואנחנו רק קצת יותר מיום, אפילו לא יממה עם הכלוב הזה עלי.
הרי פנטזיות זה פנטזיות, נכון? לא לvגשמה אלא לפנטזיה
אבל אני התחלתי את זה, הבאתי את הרעיון, ואת כמו תמיד, אני כבר לא צריך להיות מופתע בעצם, לוקחת את הטיפה הזו שלי ומצליחה להפוך אותה לעולם ומלואו.
והנה בשני משפטים הכנסת אותי לפינה הזו שרק בסיפורים היא קיימת, ובעצם הנה עכשיו היא כאן, בחיים האמיתיים שלי.
אני בתוך הסיפור ובעצם אין סיפור, יש חיים ממשיים, יש אותך ויש אותי ויש איבר שהיה שלי ועכשיו כבר לא.
לפני 12 שנים. 10 במאי 2012 בשעה 11:55