זונה קטנה

אחר צהריים של שבת
כמו כל שבת
ובכלל לא דומה לכלום

אתמול אחרי הצהרים, גבירתי שחררה אותי מהכלוב לכמה שעות כתגמול על עבודה עשוייה היטב.

ועם רשות לעשות מה שבא לי בזמן הזה.

אז כמובן שאוננתי וגמרתי, וזו הייתה גמירה מדהימה בעוצמתה, אחרי יומיים וחצי שבהם הייתי כלוא.

בערב כלוב הצניעות חזר למקומו, וננעל מחדש.

ואם חשבתי שהגמירה הזו, השחרור הזה יתן לי מרווח נשימה, שיהיה לי כאילו כוח לסחוב קצת, כי אירע גמירה יש נפילת הורמונים ולוקח זמן לבנות מתח מחדש, ובטח יעבור יום או כמה שעות עד שאני אחזור למצב המעורר/מתסכל/מחרמן/כנוע שבו הייתי קודם

אז לא

ברגע שהמנעול נסגר (בעצם ברגע שגבירתי אמרה לי להרכיב את הכלוב מחדש זה התחיל) בנקישה - חזרתי לנקודה שבה אני בדיוק במקום הזה.

מדהים איך בקליק אחד נזרקתי שוב למטה (לריחוף בגובה אדיר), חזרתי למצב נשלטות מלאה לגמרי, למקום שבו אני רק קיים בשבילה, לתת לה תשומת לב, למלא משאלות ורצוי לפני שהיא מביעה אותן

כל דקה מחדש אני נדהמת מהגירוי הפיזי והמנטלי שיושב עלי.
פיזי כי כל הזמן יש תנועה קלה של האיבר, וכל תנועה גורמת חיכוך קל, וכל חיכוך גורם לעוד.
תחשבו - כל הזמן יש אצבע שמרחפת על הנקודות הרגישות, מספיק כדי לגרות קלות קלות, לא מספיק כדי לגרום לגירוי מלא ולגמירה, ובטח לא ניתן מקום לזיקפה מלאה.

אבל הגירוי קיים כל הזמן, ויש הצטברות של הגירוי עם הזמן ובסופו של דבר הגירוי הוא עינוי.

ומנטלית - גם הגירוי הפיזי גובה את מחירו מהמוח שלי, אבל גם הידיעה שהמפתח הוא שלה, שהיא מחליטה מתי וכמה ואם בכלל.
והפנטזיות, אוי הפנטזיות

מה יהיה עכשיו? כמה זמן אני אשאר ככה? יומיים? אולי היום בערב אקבל שחרור לכמה דקות?
אולי היא מתכננת שאשאר סגור שבוע עד שישי הבא?
האם היא תגיד לי שאני נשאר סגור חודש , שבועיים?
ואולי היא בכלל מתכננת לא לתת לגמור בשנה הקרובה כמו שקראתי באין ספור סיפורים?
וכל מחשבה כזו מרטיטה אותו, וכל רטט גורם לפרץ מחשבות חדש.

לקרוא סיפורים של אחרים, פנטזיות ו/או ניסיון אמת של אחרים זה מחרמן, אבל אתה לא יודע לאן אתה מגיע עד שאתה שם באמת.

ואני שם לגמרי.