יש אנשים שלא פועלים עד שהכול ברור להם.
הם רוצים לדעת מראש איך זה יתחיל, איך זה ייגמר, ומה יקרה בכל שלב בדרך. הם מחכים לתמונה המלאה לפני שהם עושים את הצעד הראשון.
אבל החיים אינם עובדים כך.
החיים דינמיים. הם משתנים תוך כדי תנועה, ולעיתים קרובות אין לנו את כל התשובות מראש.
פרשת קורח מזכירה לנו שלא הכול חייב להיות מובן כדי להמשיך ללכת. לפעמים הכוח אינו נמצא בהבנה המלאה, אלא באמונה. ביכולת לצעוד גם כשהדרך עדיין לא נפרשת כולה מול העיניים.
להמשיך ללכת גם כשלא רואים את הסוף.
להמשיך לבחור גם כשיש סימני שאלה.
להמשיך להיות נאמנים לערכים שלנו גם כשלא כל הפרטים ידועים.
המסר הזה נכון לחיים בכלל, והוא נכון גם לעולם השליטה.
שולט לא תמיד יודע לאן הקשר יתפתח.
נשלטת לא תמיד יודעת מה היא תגלה על עצמה בדרך.
אבל אם יש אמון, כנות ורצון אמיתי לצמוח – לא חייבים לראות את כל הדרך כדי להתחיל לצעוד בה.
לפעמים הצעד הבא הוא כל מה שצריך לראות.