*THE DRAGON ACADEMY*

תכירו.

איגי.

איגי אזלה.

האשכנזיה הכי חמה בתחום.

והיא אחראית על מוסיקת הרקע כשזה התבשל..

כשביקשתי משהו מיוחד, כי אני תמיד מקבל משהו מיוחד, הוא הרים את הכפפה.

ברוך הבא למשפחה, מס' 74 !
הגולגולת תוסף לידית.

הוכן באהבה ע"י Chen Kazaroff
ותודה ל- Mira Geller שעמדה באומץ בנידנודים שלי..

מדינה חוגגת.

לילה פרטי עם בשר והנוזל החום הזה סטרייט, וכל מיני דברים שלא ענין
של אף אחד 😎

ואתם, אחים שכבר אינם,
אתמול צעדתם
ביום של עצב
היום אתם פוסעים ביום
של שמחה
כי הרי תמיד הייתם
ותמיד תהיו
גם אם במרחב גשמי
אחר.

לחיים ! זאבים שלי !
יום אחד ניפגש..

אבל לא היום.
עוד לא.

עצמאות שמח לכולם 😃

נכתב ולא כהזמנה לדיון..
לא באמת נתחיל למדוד כאב.

אתם חושבים שאתם יודעים מהו כאב.
כאב מזוכיסטי אינו באמת כאב כשפן ההנאה נמצא בקצה הדרך.

ואני ממשיך לרקוד עם שדים
מחייך אליהם בפה מדמם
כשרוחות עלומות מלוות את המסע.
להתעורר בלילות שטוף זיעה
שאגות זאביי שאינם
עוד מסתערות.
עיניי יבשו מדמעות
לוחמים לא בוכים בקרב
אין זמן לזה כעת
והקרב הזה לא נגמר
הקרב הזה לא תם.
קומו והסתערו
אל תספרו לי עכשיו על פגיעות
יש לי ארבעה קליעים משלי
העבודה שלנו לא הסתיימה.
ומתוך אותו ריקוד אני מפסיק לשמוע
את כליהם מנגנים
ימין ושמאל שלי אינם מגיבים
והילד הזה שמדבר עבורי במכשיר הקשר
לוחש לי באוזן עם מערכת גרון
"בוס, אתה מדמם"
ואני לוחש בחזרה
"הכל בסדר, 2, זו לא הפעם הראשונה"..
"תדאג שהסביבון יגיע להוציא אותנו מכאן".
הזמן לא עושה לנו טוב
האור עוד מעט יעלה
שלושה זאבים מוטלים לרגלינו
אחד מהם לא יחלום על הריקוד הזה
יותר.
עוד מטח אחד.
חום נעים מתפשט בחזה
חום רטוב.
העולם מתחיל להסתובב הפוך
אני צולל לקרקע לאט
נוזל
והכל אדום.
הצרחה בקשר של הילד מחזיקה אותי
עוד כמה שניות
"זאב 1 נפל ! זאב אחד נפל !"
ושריקה אחת
נוספת.
ודממה.
הילד קורס עלי והחור בצווארו מדוייק
כמו מבחן בהנדסה.
עיניו פקוחות שואלות.
ואין לי יותר תשובות.
רק רעש שהולם באוזניים.
חבלים שזזים מלמעלה
וזאבים חדשים שמגיעים.

דקירה אחת.
פתאם אין כאב.
ריח העופרת נעלם.
יש לו עיניים כחולות לרופא, מרגיעות.
אנו מכירים.
"תנשום" הוא אומר
"2 ס"מ מהלב.."
"גם הפעם השטן ברח ממך".

בלילה ההוא חצי מהחוליה נמחקה.

3 מתוך 6 חזרו בשקים שחורים.
ככה רצה העולם.
3 קברים לא מסומנים.
לא מדליקים משואות לחיילי צללים, אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכיר.
3 זאבים בלילה אחד.
רובכם לא הייתם.
חלקכם חגג.

לרקוד עם זאבים..
זר לא יבין.

זה לא אני בטיוב..זו מיומנות שלא הגעתי אליה.

זה אני בבדסמ, שם..בדיוק.

כשאני נשאל על בדסמ, וזה קורה לא מעט, ההגדרות מאבדות כוח במילים, שום הסבר של ממש לא יכין אותך למבחן התוצאה.

כשמגיעה השאלה מה בדסמ עושה לי בראש ובגוף, הטיוב הזה, עם השיר המלווה, משמש מטאפורה מדהימה של ללכת על הקצה, לצרוח מהנאה עמוסת אדרנלין, כזו שגם לאחר החלפת ההילוכים (הסשן), משאירה אותי עם רעידה בלתי נשלטת, המוח ממאן להרגע.

החיים על המסלול, השכבות, דריפטינג (החלקה), ווילי (רכיבה על הגלגל האחורי), סטופינג (רכיבה על הגלגל הקידמי), קיקדאונים שגורמים למנוע לשאוג, לאגזוז ליילל..

הבדסמ שלי.

לפתוח רמקולים.

ואוזניים..

'זדיינו.

הרבה.

בשקט.

מאד בשקט..

התאריך השנתי הגיע, יום הולדת לבדסמ שלי.

24 לאפריל..

היום שנשלח לי המלאך (מלאכית).

ואני אוהב בלדות רוק של פעם, כשמוסיקה היתה מוסיקה, לא אוסף של מחשבים.

תמונה ראשונה:

גברבר צעיר, כמעט 23.

נסיעה דרומה, 5 זאבים עייפים, מותשים מאמבטיות אדומות, נשמות מעונות, שתי מכוניות.

בית המלון קיבל אותנו באהבה, 5 חדרים, חשבון ששולם מראש, הרבה לפני שהכל כלול- היה הכל כלול.

תמונה שניה:

23:00- הבר במלון שוקק חיים, תיירים של פסחא, כל המינים, כל הצבעים.

מביט באגלי הקור שנוזלים על כוס הוויסקי העתיק שמזג לי זה שמהצד השני, תוהה איזה אגל ינצח את חברו במסע למפית הקטנה 

שמרפדת את המשטח המבהיק..

היא ישבה ליד, ממש בפינה שלי, שיער שחור מלא, גוף נשי, משקפיים על חוטם קטן, שדיים שנעו בכל נשימה שלה כאילו מאיימים להתפוצץ מחזייתה.

המבטים נפגשו כשאגלי הקור לפתע סטו מדרכם ויצרו שטף רטוב בדרך לדלפק.

תמונה שלישית:

הדלת נטרקת מאחורינו,היא פוצחת בהולנדית ונזכרת שרק באנגלית אבין אותה..

פרץ צחוק.

הבגדים עפו מהר.

עיניה נפתחו לרווחה אל מול הצלקות הישנות והטריות ולחשתי.. Let them be..

המבט שלה התעטף בדמעות כשהבינה.

התחככות מהירה והיא מתרחקת, מושכת מתחת למיטה מזוודה.

כשהיא נפתחת, המבט שלי הופך לחיה רעבה.

שוטים, אזיקים, מצבטים, מכל טוב..

I never used toys, אמרתי.

Go with your feelings, אמרה.

והלכתי.

שלושה ימים לא יצאנו מהחדר, מזון ושתיה הוזמנו לחדר, עשן יצא מהחלונות.

בקעתי מהקוקון.

מה שחשתי מאז הייתי ילד, התממש באחת, שלושה ימים ולילות, מלון באילת.

הדרקון נולד.

ומאז אני שם.

מזל טוב.

29.

נו טוב..

נכנע.

בתאבון ;)

עופות וירקות גסים צלויים ומתובלנים,

ביין.

הרבה יין.

'זדיינו.

פרץ של נוסטלגיה..

להתעורר ולשמוע מהחלון את השיר המפואר הזה, שליווה את הניק והפרופיל המקורי של הבודי :)

המילים המילים..

תקשיבו.

פעם היתה תותחית שידעה לסנכן את הטיוב עם הפרופיל, כך שבכל פעם שמישהו נכנס לפרופיל, היה מופעל.

אם את עדיין כאן, שילחי הודעה ;)

ועדיין שישי.

ובשישי מבשלים.

אז הפעם לא..

ואולי כן.

אולי.

זה יעלה כאן אם יקרה.

שבת שלום למי שמגיע

ו'זדיינו.

הרבה.

ותהיו טובים.

לחיים יש מופע סטנד אפ אכזרי משלהם.

הם מנהלים סשן ריגשי בזמן שאתה מלך העולם, דרקון יורק להבות.

שבוע שלא ממש ישן

מתהפך על מצעים

שחורים

דאגות עתיקות

של אבא דרקון

שצאצאיו יוצאים לעולם

האמיתי

מנפנפים בכנפיהם

פולטים לשונות אש ראשונות..

את הקטנה גייסתי היום

מחר אלטף

את דרגות הקצין

של הנסיך.

בעוד 11 חודשים אלטף

את דרגת הקצונה

שלה..

והלב..

מתפוצץ.

דאגה וגאווה מהולים

אב דרקון נוהם

סשן.

Life.

והנה חלף עוד שבוע..

כהרגלי בקודש, סשן בדסמי במטבח.
קצת בקטנה כי לעסנו השבוע כמו חיות..

כבדים שהושרו במיץ תפוזים ולימון, מעט יין לבן. תובלנו ורצו לסיר.

פירה עם פטריות ושדה של בצל ושום.

שישי בקטנה 😎

עור ואהבה, סוטים יקרים..
ו'זדיינו.

הרבה !