*THE DRAGON ACADEMY*

אעעעעעעעעע..!!!

הפאסון נשבר..

לכל מי שטען/נה שלחיבוק שלי אין משהו דומה..הנה זה מאושר רישמית.

אני לא מגיב בנועם כשהשעון הראשון מנגן ב- 04:04.

אפילו בשעות כיוונון מעורר אני חייב סימטריה.

איזונים.

חי בסערה

נושם אויר קר

יורק אש

הקרעים בכנפיים העתיקות האלה

רק מרעישים

כמו מפרש תלוש

בספינת רפאים 

דריפטינג ללא עוגן..

יש משהו בשעות שכאלה

שמוציא ממני את האיש הרע

הקפוא

ששם זין על העולם

כי העולם

לא ממש שווה מעבר

אבל אז את דוחפת לעברי

פטמה שובבה

ובד הקנבס מלבין מחדש

סימני החריכה נעלמים

וכל מה שאני רוצה

נמצא בין שדייך.

ירח בן זונה..

מה לי ולרומנטיקות ?!

'זדיינו.

כן כן..

דביק.

והכותרת תפסה.

החיים בסרט.

המציאות לא דומה לפנטזיות הוליוודיות בדיוק כמו שחמישים גוונים של כלום לא חשף בדסמ לעולם אלא רק כמה פנטזיות וזיונים ניתן להשיג עם מילמול שמן זית או התנשאות דמגוגית עילגת.

הרוב לא יבינו אבל ביננו?

את מי זה מעניין.

לכל סיר יש מכסה, לפעמים הוא נוצץ, לפעמים הוא עתיר שומן שנצבר מחוסר הגיינה.

חוסר הגיינה אנושית אינו נמצא בפן הפיסי דווקא, גם סמרטוט מתקלח או לפחות נדחף למכונת כביסה, ויש כאלה ששום מכונה לא תנקה את הסרחה שדבוקה בהם. 

למרבית הפלא, ליקום יש מענה גם לזה.. יש כאלה שהתתרנות נמצאת בהם וחוש הריח שאינו קיים מקבל את הסמרטוט המסריח.

זה עוד יותר משעשע שמישהו חושב שהדברים נכתבים רק עליו, או עליה, עליהם.. וזה משעשע כי כולם צודקים.

אין מילה ללא משמעות כאן, גם אם נאמרת בתחביר של כיתה ג' אבל מאחר והמורה מתה בכיתה ב' לחלקכם, גם את הפשטות לא תבינו.

ואם עסקינן בשעשועים, נולד גזע חדש בכלוב רבתי.. אנשי האיומים :)

כעת תארו לכם תמונה-

רבע עוף מנתר ומנסה לחבוט..

אותי לפחות זה מצחיק.

ערסים ועברייני צעצוע, קטגוריה משודרגת לדומיקולים שמעלה את הצחנה.

קדימה, גברברים!

if you want to shoot-shoot

ואל תזיינו את המוח, זה סשן מיותר.

ואתה חביבי, לך שב על קקטוס.

גם את.

פוסט פורימי, ה-Body חוזר מאילת בנסיעת לילה עם מאובטח רדום, ומשעמם לו :)

בתוך כל הרעש

מוצא שקט מופלא.

המינון יורד 

המסע הרבה יותר ממוקד

פתאם אין את הדחף להכנס

להגיב על כל ההודעות 

כאן עכשיו ולאלתר..

שקט מופלא.

הקסם של רכיבת דרקון בשמיים.

ואת?

כמה פעמים יצאת לרחוב ונתקלת בחתול?

וכמה פעמים ליטפת דרקון?

רכיבה בגיהנום.

Sweet

רגע.

לפני הטלת הפצצות.

הגברת גאגא אינה פייבוריט, לא היתה ולא תהיה, אבל הקצב והקליפ מצויינים.

והיום, שעות הגה בכבישים עלומים, אין ספק שהמוסיקה מהסוג הזה משרתת את השמש וגם את הצוות המנומנמם..

רגועות, זונות?

יופי.

לא נעלמתי ולא השתתקתי.

ימים עמוסים לעייפה חוצים את גרף הזמן שלי.

בין לבין מגיח ומציץ, עובר על אדומות שלא עושות מאום למעט חיוך, לרוב משועמם.

הצורך האנושי חוצה את גבול הטעם הטוב ובגילי המופלג כבר הבנתי וממזמן שהרשת עמוסה בפורנו מכל סוג, צבע וגודל, כך שפטמותיים מתקבלות בברכה אבל רק כי נאמר בפירוש שזה רצוני.

לא כי החלטת שזה כרטיס הביקור שלך.

ואתה, תמשיך להיות בן זונה, אני כבר לא דואג לה, היא מקבלת מה שזימנה.

לאחר שתהפוך את כל הגנון תרוץ בסיום יום העבודה הביתה, מרוצה שעוד סתומה בולעת את הזרע שלך יחד עם העילגות המגוחכת שמשום מה מדברת ל- IQ הבודד שלה שמרעיש כשאתה ננעץ בעכוזה ומחזיק מעצמך שולט-על.. גבר גבר.

ואת, תמשיכי לנפנף בשולט הדימיוני שלך, כל זמן שלו לא אכפת, למה שיהיה למישהו?

ואת, פעם נאמר לך בכנות שאת תהיי כלבה מופלאה, תפסת תחת על זה ועפת רחוק, כל כך רחוק, עד שפגשת את איקרוס שצנח לאחר שהתקרב מדי לשמש שהמסה את כנפיו, וכעת אתם מתחרים מי יפגוש ראשון את הקרקע ויתרסק לתוכה.

ויש את הפולניה הבכיינית, לא לקחת אישית, אתן רבות מדי, שאתמול החרא שהייתן איתו (לא שלו כי בחד צדדי אין שייכות) היה מלך האלים והיום הוא פסולת אנושית שסימן אתכן, השתמש וזרק. אם היה לכן שמץ ידע בדסמי עתיק הייתן מגלות שקילורים יש בהם עומק ולא פתיחת רגליים, שבדסמ עמוק יותר מחור התחת שלכן.

אבל מה דינוזאורים מבינים ;)

עוד קבוצה אנתרופולגית מעניינת היא אלה שבאתר, הבדסמ שלהן מסתכם בכתיבת פוסט בבלוג, בהקפצה שלו כדי לסמן לעצמן עוד כמה לייקים ולרוץ סמוקות לחיים למקלחת לאונן מהר ולחוש מרוצות שנגעו בפופיק של העולם.

איך אומרת ההיא, הטאקית?

אני ואני.

ואני מוסיף- אתם ואתן.

מסיים להתגלגל מצחוק ומעלה את הפוסט הזה.

מראה סדוקה?

בהחלט.

לא מתאים למישהו?

'זדיינו.

ימי שישי לרוב שקטים.

העבודה של כל השבוע נכרכת בסרט ומונחת בצד לאחר כבוד, מרשה לעצמי להשען מעט לאחור.

מוזג מהאוסף הגדל שלי, המשקה החום הזה יורד לאט לבטן התחתונה ומחמם.

קוביית הקרח נהנית בכוס הזו לא פחות ממני..חצופה.

ואז הסשן מתחיל.

נכנס למטבח.

מבט סוקר וקפדן, בוחן את הכלים, עובר באצבע על הלהבים, שאכן חדים כתער.

מתחילים.

*פסטה ברוטב פטריות לבן.

*קציצות מטובלות בנענע קצוצה.

*פולקעס שהושרו לילה לפני במיץ תפוזים ולימון.

*פוטטוס קריספיים בתבלינים ומלח גס.

*סלט קצוץ ומטובל בזעתר, שומשום ונענע.

*לקינוח סלט פירות טרי+ גלידה.

מספיק?

מה זה משנה..

'זדיינו.

כל השבת.

מביט על ערימת הפסולת

שקוראים לעצמם שולטים

והמעיים מתהפכות.

שלוש מילים

שאגת קרב עלובה..

" על ארבע כלבה!"

בועלים אחת

מכינים את השניה

מסמנים את השלישית.

כעת ספרו לי שהבדסמ העתיק הוא נחלת דינוזאורים שמתעקשים על קודים קשוחים.

בעצם אל תספרו.

אין ולא יהיה לכם מושג.

ואת, תודה שבטחת למרות טעותך הגסה, ושוב שטחת עצמך עירומה במילותייך, מקשיבה ומבינה.

לפעמים, לערך חברות, יש משקל רב מהמטרה האמיתית שהתכנסנו כאן עבורה.

רובכם לא יבינו.

מרובכם גם לא מצופה.

סמרטוטים.

סייקו.

האיש שלא מפחד למות

כי אי אפשר להפחיד אותו 

עם משהו שכבר עבר 

היה שם.

מקולל.

מרוכז מעל השולחן

משחיז את להביו בסבלנות אין קץ

הצלקות שלו משתקפות

במתכת הבוהקת

אין לו רגשות למביט בו בחזרה

שניכם רגילים זה לזה

ליופי, לכיעור, לרגעי אהבה

לרגעי אימה

חוויתם גיהנום וחזרתם

ורק פחד החוסר אונים משתק אתכם

בכל צעד שעשיתם

שתעשו..

פושט את בגדיי לאט

ואת לא תהיי מונחת שם.

סייקו.

ובימים הקלים

הלילות היו הופכים ללבנים

המתג נלחץ

הופך למכונה

רובוט עתיר דמים

סוחט את ההדק

מישהו נופל

מחייך

סופר..

איש של הרס 

רוח של לילה עטופה בשחורים

בא ומנקה את העולם משאריות מיותרות

מחלקת תברואה.

והימים הפכו ללילות לא נקיים

עשן מסריח של צביעות אנושית

מהול בבשמים משובחים וריח חדרים מעופשים

משומשים

עתירי כתמי זרע ושפתון

נכנס ריק ויוצא עוד יותר

סיפוק ריגעי שמתנדף עם אדי האלכוהול

ניחוח אבק השריפה גז

הוחלף בערפל סיגריות שלא נגמרות

והכל פתאם

מלוכלך.

כתמי הדם שנותרו היו נקיים

חד פעמיים

ורב פעמיים כשהפנים לבשו צורה ומבט

כשהאור בהם כבה

כשראו את התחנה האחרונה מביט בהם

במבט אחרון קפוא.

סדיסטי משהו.

ונגמר.

להרוג זרים.

ואת נרקיס בתוך ביצה

בוהקת בלובן צח בתוך סחי שנע

על אדוות המים..

מעירה את ציפור האש

שקמה מעפר ואפר.

תודה.

כן..

ככה.

בדיוק.