|
|
|
עם העננים החדשים
הכל משתנה.
הקצב
הרוך
זמן של רמי מרטין
שיחליף את הבלאק
אח מבוערת
גחלים לוחשות
עירום עדין על שטיח סוער
ליטופי עומק
חדירות איטיות
החום יעבור בשריפה לוהטת
אנחותיך יתרככו
אזיקי העור יוחלפו בכאלה של פרווה
הכל יזרום לאיזור נוחות
מעשה אהבה
חורף..
ואז אוציא את 73.
הבן זונה שאף בת אנוש לא שרדה.
ונתחיל לנגן את הגיהנום שלי.
'זדיינו.
ימים פרועים של שיער
משקפיים שחורות
בנדנת גולגלות
סוסי ברזל רועמים.
השדיים שלה לחוצים עלי
מהמושב האחורי
ידה שולפת את הזין
הרוח
מלטפת אותו
ואת כף ידה..
לא ידעתי אפילו את שמה, זה לא היה חשוב לאף אחד מאיתנו.
רק לרכב לסטורג'ס.
בכל הזדמנות, תחנת דלק, עץ ורבע, עצרנו והזדיינו כמו חיות, הבגדים אפילו לא ירדו, ובלילה.. במוטלים הזנוחים, שיערה התערבל על שדיה כשרכבה בעצמה.
כך כל הדרך לסטורג'ס.
חצי מיליון סוסי ברזל הציפו את העיירה, רעמי המפלטים השתיקו את הצרחות שלה ואת הגניחות שלי.
שבוע של שכרון חושים ואהבה שאינה תלויה בתנאים ושמות..אהבת גוף לגוף.
חלף עשור ויותר, מעולם לא נפגשנו או יצרנו קשר. זיכרון עמום של ישבנה נחבט בביצים שלי כשחור התחת שלה נכנע בזעקות על מיטה זרה..
שבוע.
הדרך לסטורג'ס.
גיהנום מתוק.
וכל מילה מיותרת.
33 שנים.
נוסטלגיה.
זר לא יבין.
היא אמרה.
לא נגעתי (במילים..) .
מוסיקה.
מכף רגל עד ראש,
נכון שאני אוהבת לשלוח תמונות, חיוך חזה וחורים,
אבל ההגדרה היא אחרת,
רכושך,
לא רק גוף, גם נפש,
זה לא דומה לשום דבר אחר, ההחלטה הזו לתת לך הכל, כשאתה יכול להחליט אם לטפח או להשחית, ואני עוד מתחת למסך כבד של חוסר ידיעה, עדיין לא הרגשתי מגע, עוד לא נצרבת לי על העור...
אבל אתה מחזיק אותי בכף היד שלך, כשאתה לא בן אדם ממוצע באף מובן, וכשאתה יכול לקחת כל מה שרק תרצה ו...בחרת בי. אותי?
זה לא מובן מאליו.
גם כשאני מרגישה מספיק נוח כדי לצחוק, ולדבר קצת משוחרר, באומץ, אני תמיד מסיימת את הלילה כשאני אסירת תודה.
זה כבר מושרש בי.
אז אני שלך, לא שלי,
ולא תמיד עשיתי טוב לעצמי, ולפעמים זה מנסה להתגנב חזרה,
ועכשיו זה בידיים שלך,
טוב לי או רע לי,
אתה מרים
אתה מסתכל
אתה מחזיק
אתה מחליט.
רכושך.
מוסיקה.
'זדיינו.
סיאסטה.
שקט מכל הרעש
מרוקאית צורחת באוזן
בירה קפואה
בקרוב סנסציה.
שטן מחוייך.
'זדיינו.
יש לה את המבט
שלא סופר גברים
יש לה כוח בריסים
שיזיז להקה של זכרים לפינה
יש לה גוף
שיגרום לך לרוץ לבדיקת לב
ויש לה חורים
שיודעים לעשות קסמים.
זה ירשים עדר מריירים.
אותי זה שלח רחוק..
כשחפרתי בעתיקותיה
גיליתי שבמקום לב
יש לה שקית אשפה
שחורה.
אז יש לה את המבט
וריק מאחוריו..
אחת שהפה שלה חותם על צ'ק
שהתחת שלה לא יכול לכסות.
הדמייה.
האבולוציה הבדסמית מקצינה ומשליכה אותי החוצה מתוך המעגלים הידועים, מגדות האגם הביצתי המוכר והידוע.
היום התעורר בתחושת בטן אחרת, המשחקים מפסיקים להכעיס, הלהטוטים מביאים פירצי צחוק מהירים, את ממש לא חכמה אם חושבת שתצליחי לשטות בזה שכתב את המבוא.
כן, בטח, את מביטה במילים ורוקעת ברגלייך, איך הוא מעז לכתוב את המילים האלה שהרי הוא לא היה אמור לדעת שהוא שחקן ראשי במהתלה המתוחכמת, הנוחה, שלקחת על עצמך לבצע כדי לרוץ הביתה עם תחושת ניצחון מהיר.
חבל שלא למדת, טיפשונת, שמלחמה מורכבת מקרבות. טיבעם של קרבות שהם בעלי נתונים משתנים רבים ואז מנצחים בכמה, מפסידים בכמה ואז בסוף המלחמה המאזן מצביע על ניצחון או הפסד.
חבל שלא למדת, טיפשונת, שבמלחמה בעצם, אין ממש מנצחים. יש מפסיד יותר/פחות.. שמלחמה היא משהו שפוצע ומצלק וליקוק הפצעים המדממים תמיד יוריד מההנאה והסיפוק שבתוצאת הניצחון.
קיק דאון פראי.
אני ענן אבק בדפי ההיסטוריה
שלך.
משאית המדליות חונה
ממש בפתח ביתך
הציצי מהחלון.
ומבול ההודעות מיד ינחת
אחרי מקלחת מטהרת
אגש אליהן
ואצחק
שהרי..
המילים לא נכתבו
לאף אחת
ובעצם
נכתבו לכולן.
Dancing with the Devil
It always a risk
.With pain
.Big pain
'זדיינו.
רגע.
מסוכן כאן.
בשקט בשקט
פסעת לתוך החדר.
האש בעינייך אמרה רק
דבר אחד.
מילה אחת.
"קח".
(קח את הכאב
הבא את שלך
נעץ בי בכוח
אצבעות
זין
מה שבא לך.
העבר אליי את כאבך
זה שצברת
זה שתקוע בך זמן ארוך
מתחילת עידן העידנים.
אני שלך כעת
ואיני יודעת אם אהיה מחר
הנח את הג'נטלמן
ליד בגדיי המקופלים בקפידה
איני חפצה בו הערב..
הלילה אני רוצה את החיה
הכלואה בך.)
ואני..
הנחתי את ארסנל המלחמה
על הרצפה
העטויה בשטיח רך
הבטתי ארוכות בתחתית עיניה
סובבתי את גבי
בוהה בקיר
מנסה להחליט מה..ואיך..
מסובב עצמי חזרה
היא עומדת
חמוקיה המטורפים מתריסים
וכל שעשיתי
היה לחבק אותה אלי
וללחוש באוזנה
"אבוא בך, אזריע את חורייך, אם..
תהיי גם מחר."
נשקתי את צלקות שפתיה ברכות
צלקות קרב ישנות שלה.
והלכתי.
היא מאחרת.
47 דקות.
שמלה שחורה
לא גאומטרית.
מיליון שנה של הכרות
ומעולם לא פגשנו.
חיבוק גדול וקורס פנימה
ולדרך.
מועדון מעושן, דמויות משל פעם
מזנקות.
התרגשויות קטנות.
מה שהיה שם לא יתואר.
כמובן.
חמש בבוקר.
לא רחוק.
הרכב נעצר
חיבוק גדול נוסף
נשיקה..
והביתה.
גדולתה של חברות.
וצביטה.
ג'נטלמן מזורגג.
תודה ספייסי אהובה..
עונג שישי.
עוד אחד שהוזמן.
הקומבינציה הקטלנית
בין יכולת ומציאות..
לא לנסות בבית.
