את אוהבת את זה מלוכלך.
לפעמים החיקוי עולה על המקור, לפחות למראית עין ולמשך כמה ימים.
לאחר מכן את תקרעי את הרשת והבלוג בפוסטים קורעי ים ויבשות, "תברכי" אותו באלף קללות בלי לחזור על אף אחת פעמיים.
זה כל כך צפוי ילדה.
אין לך את הכלים בארגז שיתנו לך לדלג מעל השלב הזה.
ואז את תחזרי, מוכה ושבורה, ונצטרך להדביק הכל בסבלנות כדי שהכנפיים שלך יכלו לנוע, אבל לא באמת לעוף.
אי אפשר לתקן מראה שבורה.
את תנסי בכל כוחך לחיות את החלום, את הפנטזיה, תרקעי ברגלך כשתחושי שוב את התחתונים הקטנות שלך נרטבות.
הן רטובות עכשיו.
רק מהקריאה.
אין חזקה יותר מפנטזיה מטפטפת.
אני לא בטוח שאוכל לתקן אותך, אני לא גיבור על חסין כל.
עמוק בתוכי יש לב מדמם, לעולם לא אתן לך לגעת בדמעות האדומות שלי, זה לא מקומי לתת כמו שלא מקומך לקחת.
לה לה אוללה..היילסטורם אומרים זאת טוב מה-גאגא.
חזק יותר.
עמוק יותר.
כואב יותר..
הרבה יותר.
כואב יותר.
בדיוק כמו הזין בתחת שלך.
חור הגאולה.