לפני שנתיים. 31 באוקטובר 2022 בשעה 12:31
ישן וטוב.
יש משהו מטלטל לשד עצמות במוסיקה טובה.
כמו משקה משובח שהשתמר בפינה אפילה, בקבוק כהה עטור באבק עבה.
בחרדת קודש מנגבים אותו היטב, חולצים את הפקק השעמי ומקשיבים לצליל המגיע מהמזיגה האיטית ומלאת החשיבות.
כך גם בדסמ.
שלי לפחות.
לוקח אותו בעיניים נוצצות, לוח הזמנים תמיד יהיה שלי, אם אין לך סבלנות תצטרכי להגיע לכתובת אחרת..
ויש כאן למכביר.
סשן יתקיים בתיזמון ובעוצמות שלי.
אפשר תמיד לבקש, לא תמיד לקבל.
את נמצאת כאן עבורי.
הבחירה שלך, מושכלת, תבונתית, ראויה, מתקיימת מולי כאוות נפשי, רצוני ודרישתי.
ובסיום, כמו בכוס משקה משובח, עת מלטפים את הכלי, מגלגלים עיניים לאחור בהנאה, נותנים לנשימה ולדופק להרגע, מותר לך להתרפק, לומר תודה, לבקש עוד.
רומנטי?..
רומנטי.
באולדי'ז, בדסמ, קשוח ככל שיהיה, תמיד היה ויהיה סוג של רומנטיקה.
כעת למצוץ, כלבה.
