מוכשרים.
החיים אינם זין,
הם תמיד קשים.
אחד מהמשפטים שלומדים בתואר ראשון מדרכה.
התואר החשוב מכל תואר שתלמדו, תתהדרו בנייר מפונפן במסגרת על הקיר, מציץ- לא מציץ כשעושים זום מקצועי, בעיקר ובכלל.
מאבק עיקש ברשויות, דחיות אין סופיות של המערכת המתנכלת, התעקשות מצידי עם ניבים חשופים ועשרות אלפי שקלים שנוזלים ולא חוזרים.
ובסוף היום, חנוט בחליפה שחורה, אוזניה שהפסיקה לצרצר אבל מכוח האינרציה לא יצאה מהאוזן, נותן לאוניה השחורה והשקטה שלי לשייט בכבישים כמעט ריקים, נוסע אל..
נוסע.
ההנחיות:
*על הגב ועל השולחן.
*קערית אבקת סוכר, כפית.
*חורים משתוקקים.
*כיסוי עיניים.
פותח את הדלת, אור נרות עמום, קול נשימה עמוק, מוסיקה ברקע מוחלשת, את מריחה את הבושם שלי.
בורחת לה אנחה.
הכפית מפזרת את האבקה הלבנה על השפתיים התחתונות שלה.
צולל.
לפעמים..
הזין לא משנה.
לפעמים..
כל מה שאני רוצה נמצא בשקט הזה שהחיבור של רגלייך חובק.
לפעמים..
לשמוע אותך מתחננת לשאוג את גמירתך, מעיף אותי ליופיטר.
תמצצי, כלבה.
