לפני 12 שנים. 9 בינואר 2012 בשעה 18:34
בואי נדבר על זה.
ספרי לי מה זה עושה לך לעמוד כך מולי עירומה
מדוע את נוזלת מחורייך ואפילו אינך יכולה לחוש את המבט שלי
חוקר את קימורי גופך לעומקו,
כשעיניך כסויות.
ספרי לי על מה חושבים התאים האפורים שבמוחך,
שכעת צבועים בכחול ופנטזיות נוטפות,
כשאת מניחה את ראשך על השטיח,
עוצמת עיניים ופוערת את אחורייך לקבל את זיכרותי הבוערת.
ספרי לי על המקומות האפלים שלך,
אלה ששנים רודפים את נשמתך הרעבה ליד שולטת,
אלה שמוכנים למכור את נשמתך לשטן,
להתפרצות להבות האש שיבעירו
זנבות השוטים.
ספרי לי.
