נתתי לה לזחול על הרצפה שלא נוקתה זמן ארוך,נותן לגופה להשחיר,שתרגיש מטונפת.
ככה זה עם כלבה סטרילית שחושבת שהעולם הוא בית מרקחת ושהיא תיגע בכפפות בכל דבר.
אז לא כאן ובטח לא המקרה.
ילדה בת 40,גוף עסיסי שלא מאפיין נשים בגילה.
שדייה הכבדים נמרחים על הרצפה עמוסת האבק,משחירים.
פטמותיה הורודות-אדומות כבר מזמן סרוטות ומטונפות.....
אני יושב על הספה הרכה,מחזיק את השלט של הצעצוע החדש שקניתי במיוחד עבורה ונעוץ לה בתחת הרך והיפה שלה
ומשחרר זרם קטן בכל פעם שהיא מתמהמהת בזחילה או פשוט נעצרת. הצרחה שלה מזקיפה לי את הזין בצורה מכאיבה
ומייבש לה את הכוס בצורה עוד יותר מדהימה.
אני קם ומהלך יחף בודק מדי כמה צעדים שכפות הרגליים מגיעות לצבע הרצוי.
"בואי"
היא מתחילה לזחות אלי בחשש,מבינה שלכפות הרגליים שלי הולך להיות חלק משמעותי בתהליך.
היא עושה את זה לאט מדי.
חמישה זרמים מהירים ישירות לחור התחת שלה שמלא בפלאג החשמלי הזה גורמים לה לזחול במהירות של לוחם קומנדו מיומן.
כעת היא שוכבת לרגליי, פניה שחורות כמו כל גופה ורק התחת הלבן שלה עדיין לא עבר את הטירונות הזו.
אני מחייך ומתחיל בהנחת כפות רגליי על יצירת האמנות שלה.תנועה מדוייקת ויש לה כף רגל על הפלח הימני של התחת.
מקפיא מצב ושולח יד לאייפון שלי לצלם.תמונה מרהיבה!
לאחר דריכה שניה מצלם שוב.
הדמעות מתחילות לזרום לה.לא ממש מעניין לי כי ציפיתי ורציתי שזה יקרה,טיפול בהלם לאסטניסטיות מבית הקרח השחור.
הופך אותה על גבה ומתחילים לתרגל מתמטיקה פשוטה. כמובן שזה הופך לקשה כשהתשובה שאינה מגיעה בזמן מביאה לה זרם בזמן
והמעיים שלה כבר בוכים יחד איתה מהכאב.
היא אומרת את מילת הביטחון.
פעם ראשונה שהיא עוצרת לפני שאני עוצר.
לא הכאב הפיל אותה,לא התמונות שתראה כל יום בדימיונה,לא הפלאג החשמלי.
מה שהפיל אותה היא הידיעה שהיא התפלשה בלכלוך ולא מתה מזה,אבל האגו....הוי האגו... ספג מכה קשה.
מרים אותה קלות,משעין על הספה הרכה ומוציא מגבון.
עובר לה בעדינות על חריץ התחת לאחר שהוצאתי את הפלאג החשמלי,מכוון את המצלמה לחור שלה
ומזיין לה את הצורה כמו שהיא אוהבת.
כלבת תחת מתוקה שלי.
גומר ומניף אותה לעמידה,המקלחת מחכה לה,שם תקבל את האפטר-קר בצורת סבון ריחני,ספוג עדין
וכל זה כשהיא קשורה לדפנות המקלחון....
אלא מה?!?!