לפני 10 שנים. 10 באוקטובר 2014 בשעה 8:44
- - - אזהרת קריאה- פוסט קשה - - -
את יושבת מול המראה
מביטה בחייך חולפים
יום
ועוד יום
ועוד אחד
מביטה במסך השחור
מחכה
לזה שאולי יגיע
אופטימיות מטומטמת.
הזמן חרש בך קווים
נקיקים של כלום
תהום פעורה
כמו הכוס המבעבע שלך
כמו חור התחת
הפועם שלך
עדיין מקווה
מייחל
לאורח
לזה שלא יגיע.
ואת עדיין אופטימית טיפשית
מפנטזת אותו חזק
לוקח
רק שלך
האחד בקופסת חלום
לזה שלא יגיע.
הזמן אינו מטיב איתך
השדיים כבר לא זקופים
אבל את ממשיכה
מדמיינת
מחייכת לעצמך
שהינה, עוד שניה,
הדלת תרעום מנקישתו
של זה
שלא יגיע.
בינתיים את זוחלת לכל מי שמחייך אליך
זורק לך מילה של אהבה
מילה משומנת בהמון ניסיון
ושקר
מאחד שלמד את כל התרגילים
וימכור לך עולם שלא קיים
ואת?
קונה, מתפשטת, פותחת חורים
כואבת ובוכה
לאחר שהוא הולך
זה שבעצם לא הגיע.
את בסך הכל עוד זוחלת
אחת שתמשיך
לחכות לעולם
לזה שלא יגיע.