לפני 7 שנים. 9 באוגוסט 2016 בשעה 16:49
המילים נכתבו עבורו במקום אחר.
בסלון שלו.
התבקשתי מכמה אנשים שבחרו לפנות בצורה פרטית להעלות את המילים גם כאן. עבור כולם, עבור אלה שאינם אמיצים ו/או יכולים לבטא את הרגש, את הפחדים, והם נמצאים במקום בו אין להם כל הכוונה.
הפניה ריגשה אותי.
פעם ראשונה שבבלוג הזה עולות מילים שאינם אני.
מילים שמופנות לכל מי שזקוק להן.
הייתי שם, לי לא היה מי שיאמר לי, ואני מוסר זאת באהבה לכל מי שמושיט יד לכך.
לירון.
אתה איש אמיץ.
זה עבורך. שוב וכאן.
צלקות הן מפת דרכים.
תלמד לחיות איתן, ללטף אותן כל בוקר, לזכור שהן שם.
מהטובות תהנה, את הרעות תזכור כשיעור.
הן שם ולא תוכל להתעלם מהן.
רק איש חזק יכול לדבר על חולשותיו אבל ההלימה לאיש חזק אומרת לחבוש ולהמשיך להלחם על עצמך.
לא בושה להפסיד בקרב.
בושה לברוח ממנו.
קום והלחם.
דרכו של לוחם.
