לפני 7 שנים. 10 באוגוסט 2016 בשעה 17:53
היא צועדת על מסלול חייה
חצי צעד מאחור
מעט מאחורי כתף ימין
שלה
הולך קפוא
משקפיים שחורים
כמו ליבו
כמו אקדחו
ריחה עוטף אותו
הוא נלחם
להביט בהכל
ופחות בה.
היא מודעת להשפעתה
מחייכת חיוך של יודעת
מתעלמת מנוכחותו
היא יודעת
גם הוא.
עד סוף המשימה
הוא יניח אותה
בין דפי ההיסטוריה
ספר עבה
מעלה אבק.
קול נפץ בודד
הוא משחרר את הקפיץ,
שהוא.
החבטה בחזה מפילה אותו
השמש יורדת נמוך
שורפת דרכה
פנימה.
טבעת שניה מקיפה
היא קורסת עליו
מבינה..
הוא שילם בנשימה אחרונה
דמעותיה לו תכריכים.
זר לא יבין את ההתמסרות
שקם אליה מחדש.
כל בוקר.
