לפני 8 שנים. 23 באוגוסט 2016 בשעה 22:53
לפעמים
אני רק רוצה
להלום בך בכוח
לשחרר את כל המאסה
קפיץ מתוח וכואב
לא לתת ללב לקחת
שליטה.
לפעמים
אני רוצה להיות סתם אחד
ממש כמו כולם
בא לוקח והולך.
וגם כשנתת לי
לעשות כרצוני
לא הצלחתי להתנתק
לעשות בך שימוש
להחליף את צבע עורך
להתפוצץ.
ולא יכולתי.
ובמקום רק עטפתי
וליטפתי.
במקום לשכב לאחור
ולעצום עיניים
לחלק לך הוראות
בדומיית המקום
להיות הבן זונה המצוי.
לפעמים
אני רק רוצה
להיות אחר.
ולא אחר.
יושב ומשמן את ציוד העור שהתגעגע לידיי העושות בו מלאכת יד אמן.
מחשבות שמציפות
דמעות שחונקות
את קללת המקולל.
האיש שלעולם יהיה
אחר.
בלאי.
