לפני 8 שנים. 14 באוקטובר 2016 בשעה 22:02
כוחן של מילים.
להאזין.
וכעת כשהירח מציף חיוור
כל מה שהייתי רוצה
זה לשקוע בך
להעניק כאב רך
אלים
לגוף המשתוקק שלך
לחבק את הנפש התמימה שאת
להנעץ בך באיטיות
בלתי מסוככת
לשמוע אותך לוחשת
"קח, שד שלי, קח.."
"קח הכל, זה שלך.."
"קח ואל תחשוב."
דוהר בכביש שחור יותר
מהלילה
נשמה אחרת משלמת
על הנוכחות המפחידה שלי
והראש..
במקום אחר.
באתי לעולם צורח
אלך ממנו שקט
הצרחות..כבר לא שלי.
רק הצלקות.
רק.
