לפני 8 שנים. 2 בנובמבר 2016 בשעה 11:53
אני אוהב עצי חרוב
כאלה שעתיקים ממני
מפוצלים לאוהל סבוך
ובפנים שטח מוגן
עץ של אבטחת אישים
באמצע שום מקום
עץ של עונג.
כששיחררתי את מטעני החם לגרונה
פעמיים
עיניה נעצמו בהנאה
"עוד" היא לחשה
"את תלמדי לבקש" עניתי
"עוד, בבקשה" (לעזאזל איתך, מעצבן..)
וביום אחר
היא תבקש יותר.
החוק פשוט, גורה קטנה..
את צריכה לרצות-
יותר ממני.
עונג.
רק עונג.
את הלב משאיר בכספת כבדה ומאובטחת.
