לפני 7 שנים. 16 באוגוסט 2017 בשעה 8:25
יאפ..
קצת התייבש לי לכתוב כאן.
לא מוצא הבדל בין מקומות וניליים לחלוטין, חצי-וניליים, מתיימרים לבדסמ ועוד.
מקומות של תשומת לב מעולם לא משכו אותי, מקומות פצועים עוד פחות.
רק געגוע למקום אמיתי
שגבולות לבנבנים נשארים בחוץ
ששוטים אנושיים נעלמים
ששוטי עור מנגנים בעוצמות
שגניחות כאב והנאה משתלבים
תקראו לזה תשומת לב
תקראו לזה כמיהה
תקראו לזה איך שבא לכם..
על הזין.
אולי יום אחד.
אולי.
'זדיינו.