מחשבות.
לפעמים צריך לקרות משהו רדיקלי שיגרום לך לחשב מסלול מחדש, כמו שאומרת ההיא, החכמה הזו שתמיד יודעת מתוכנת הניווט.
יומיים פלוס של גב מאובן וכאבי שאול ועדיין מזיז את התחת לחלק האחראי בחיי ומניע עצמי בכל בוקר. החגורת גב הזו מזכירה לי שכאב הוא משהו גלובלי, לא נחלתי המזורגגת ובטח לא משהו שיעצור מוח משולש מלחוש ולסבול בעצמו.
ואולי הכל מוקדם לי.
לא רק השעה המטומטמת שפקחתי עיניים אל תוך ריק, ואקום של יקום לא מובן, שיותר מכל אינו אשם שלא מסוגל להכיל אותי. הכל כנראה מוקדם מדי.
מדוע בכלל צריך להרגיש?!
תמיד הייתי טוב יותר כמכונה.
והכל מוקדם מדי.
העולם המוכר לא מאתגר אותי יותר, אני מוצא שאני לוחץ על דוושת התאוצה והמנוע צורח.. אבל שום דבר לא זז.
כנראה שלא משולב מצב נסיעה בכלל.
כנראה שאני רק צריך להזיז ידית אחת במכונה הזו.
להיות אני.
כן..אני הכי טוב בלהיות אני.
מישהי שחוותה בעצמה משהו נורא אמרה לי אתמול שאין מצב שזכר אלפא, לתפיסת עולמה, יהיה חסר אונים. שמוחו לעולם יהיה המרכז, גם אם גופו נמצא בפסק זמן קצר והנסיבות כלל לא חשובות מדוע. אמרה בפשטות שתניח הכל הצידה ותבוא לטפל בי..למרות העולם שלה שקרס לרסיסים.
ומעולם לא טיפלו בי.
תמיד טיפלתי בעולם.
זה ריגש אותי.
ואלה שוב תחושות שאולי אני לא יכול להרשות לעצמי כי הכל מוקדם מדי.
גם השעה הזו המזויינת.
גם הגב המרוסק.
גם המוח שמסרב לנוח מעט.
איך אמרה ההיא מתוכנת הניווט, זו שתמיד יודעת להיכן נוסעים.. "מחשבת מסלול מחדש".
ככה זה.
ואני עייף מדי.
והכל?
כואב.
