ימי הניקיון.
יש כאלה שמחכים לפסח.
אני לא.
מתחיל את השנה בשליפת כל אביזרי המשחית, שואב אבק רב עוצמה, מגבים, מטאטאים, אקונומיקה שעשויה מארס של ממבה שחורה, בנדנה , משקפי מגן ותפילות וודו שאין מהן דרך חזרה.
ומתחיל.
ריח חומרי הניקוי..יש בהם משהו מרענן תודעה ומבריח שאריות מיותרות, אפילו שכנים סקרנים שלא מבינים את ההמולה.
מעלה את כל המיותר בחיי על שולחן ומשם אורז לתוך שקי גופות שחורים, הם היחידים שניסגרים הרמטית ולא מדיפים ריח, החל מסירחון חרא וכלה בבושם העדין שהטעה אותי במתקתקותו, מקיף אותי בענן של חווית שווא.
כמה כאב נאגר בשנה אחת..
כשאני מביט בשקים השחורים הנאגרים, אני יכול רק להעריך את היכולת האנושית המאזוכיסטית להכיל לאורך זמן תעלות ביוב מצחינות.. מנחם שלבסוף מתעוררים.
מנקה את הארונות.
ממליץ גם לכם.
ואני?
גורלי כבר חתום.
שערי גיהנום צילצלו אליי לפני שלושה עשורים, ההיסטוריה השחורה שלי נכתבה טרם החלה.
השלמתי עימה מזמן.
ועדיין משפשף במרץ, כוחו של הרגל..
מישהו חייב להתייצב בשאול.
מושך כתפיי בהסכמה וצועד.
