לפני 7 שנים. 1 בנובמבר 2017 בשעה 7:36
אני לא אבין זאת
אבל אותך
מבין היטב.
המשחק הזה, אצבעות נוגעות בלהבה, מונות את השניות עד שהכוויה מרחיקה אותן..
שוב ושוב את נכנסת לתוך מערת הדרקון החשוכה, מחפשת את הישועה, את השטן בדמות מלאך שיקח עליו את חטאייך, יתן ספייס לוידוי שתקוע במעמקיי נפשך החוטאת.
אני אבתר אותך לפיסות קטנות, אצחק כשתיבכי, אגנח מעונג כשהתחת שלך ייחרב ושאגותייך לתוך הכרית ירעידו שערי גיהנום..
אני הגאולה שלך.
אני אכה את חטאייך ואותך.
אני אשמע תפילותייך.
אני אותיר בך חותמי.
אני אמעך אותך לרצפה.
ואת?
את תודי לי.
את תמשיכי לזחול אליי.
את תמשיכי לפעור את חורייך.
זה מקומך.
וכעת פשוט תסתמי.
והגישי.
כלבה.