מצונן עד התחת.
מנגב.
ומחייך..
העולם בבת אחת מקבל פרצוף אחר, אנשים נחשפים במערומיהם, חלק לטוב, חלק לרע.
ואולי אין בזה רע.
האמת טובה מכל שקר לבן, אדום, סגול או שחור.
שליטה עוסקת באמת ביכולת שלך לתת ו/או לקבל.
מהמקום הזה אפשר רק לצמוח.
להתפתח.
או..
לרקוע ברגליים כמו ילדה בת 10 עם שתי קוקיות שמגלה שבינה ובין הסוכריה יש חומה גבוהה שפעם היתה שקופה ולאט לאט מאפירה ומתכהה.
לנחשים שלי יש את התכונה הזו.
לפני נשל הם מתאפרים (לשון אפור) ואז מגיע שלב הנשל.
והם מתחדשים.
בוהקים.
עושים את סיבוב הדאווין..
"תראה בוס, אני מבריק".
אנשים שמתאפרים הולכים ומשחירים. זו דרך אל חזור, הם לעולם לא יוכלו לשוב לנצוץ.
ובימים האחרונים אני מגלה אפורים מסביב, זה לא מדבק..בדיוק כמו שפעת.
תתרחק וזה לא יצמד לתוכך.
אז מוחה את הטיפטוף המעצבן מהאף, מחייך לעולם שנותן לי פרופורציות, שיעורים שגם דרקון עתיק מחבק באהבה.
ועוד מעט ארגיש יותר טוב.
ועוד מעט אפתח אותך כמו קופסת שימורים שטמנה בתוכה זמן רב מדי אש.
אפשק אותך, אחייך מהמבוכה שלך כשאטרח להלל את חור התחת שלך שיפעם, נסגר ונפתח ללא שליטה.
הפרצוף שלך יאדים.
עוד דברים יאדימו.
יסגילו.
הצחוק הנמוך שלי יספר לך שהסאדיסט מתעורר, רעב.
את תמותי מבושה כשתגמרי שוב ושוב כזונה ללא תחתית, תקברי את ראשך כדי שלא אראה את דמעות הכעס העצמי כשהגמירות מזיון התחת שלך יטמטמו את מהות הליידי שאת.
יאפ..
ככה אני רוצה.
שחררי את החיה הכלואה שבך, כלבה.
ואם אגרוף בתחת יעזור..
יש לי אחד בגודל של גיהנום.
