לפני 6 שנים. 16 בינואר 2018 בשעה 10:56
עוד לילה.
ג'ף הילי.
אין לי שמץ מדוע נזכרתי בך כעת.
אני כבר לא זוכר כמה ישבנים החליפו צבע ועור מצמד הדרקונים שלי.
נראה כאילו חלפו שלושה עידנים מאז.
אני זוכר את העיניים שהיו מחוברות לישבנים האלה, זה תמיד היה החלק היותר חשוב.. המבט של לפני שהיה מלא גאווה ומעט שחצנות ואז כשהניגון הפך מסונאטה לפלוגרים למטאל טראש, הדרקונים ירקו להבות, העור נבקע ורצועות דם בדגימות שונות ביעבע, המבט הפך למופע אימה של כאב.
ואז השקט הגדול.
והחיבוק העוטף.
והדמעות שפרצו.
ואת.
תמיד היתה "את".
את שספגה אותי, שהכילה את הכאב שלי, שכרעה צמודה לבירכיי.
שהיתה.
הדרקונים רעבים.
גם אני.
ג'ף הילי..
אתה כבר מזמן בעולם של טוב.
יא בן זונה מוכשר.
צדקת.
"את" צריכה להיות 20 בסקאלה של 10.
"את" צריכה להיות מספר קטן ואכזרי.
"את" צריכה.
גם "אני".
כל המסביב הוא השחתת זמן.