ושוב אותו שיר שמהדהד מחלון המכונית שתקועה באותו פקק בואכה איילון דרום..
הפקקים האלה מרגיזים את רוב האנושות ואני, ממתי בדיוק הייתי "רוב האנושות"?
אני מנצל את זמן האיכות הזה למחשבות, זמן שקיים במשורה בכיסיי במהלך טירוף היום.
החטא הקדמון שלי נמצא בהצצות והבלחות לבלוגים ללא ציון מטרה. זה ינוע בכל המנעד שבין שולטים לנשלטות.
למידה של טבע האדם.
יש ללא ספק מגמתיות בכתיבה, אנשים מאמינים כל כך בדרכם עד שאיבדו את יכולת ההבחנה הדקה בין בנאליות לאטימות ריגשית.
כן..בכל הצדדים של השוט.
הערצות זין שהופכות לשיימינג, ניסיונות האדרה עצמית, פסילת עולמות שלמים בשל אטימות מוחלטת, ה"אני יודע הכל" תמיד נשמע מבטיח אצל אוכלי השאריות..
ואני?
רק משאיר את העולם שלי סגור בפני העולם שבחוץ, שבעתי טימטום ורוע.
הראפ גירל הציעה מבחנים בכניסה לאתר. זה שיעשע אותי ולא מתוך בוז ויוהרה אלא ממקום של אם היו כאלה, לא הייתי מעביר אותי.
כמו שאמר גראוצ'ו מרקס כבר מזמן:
"אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני".
(יש מיליון דיעות לציטוט המקורי של זה..אל תתקטננו לי כעת!)
אז אני לא אוכל שאריות ובכלל טוען שהגדרות הבדסמ, ויש כאלה, די עם המשחק המפגר שלמדתם לקשקש, זה שלאנשים אין קשת מושגים בנושא, לא מבטל את אותן הגדרות, הן שרירות וחזקות ומהוות בסיס לתנועה לכל מקום שהמוח יוביל.
אני בצד הלא נכון של גן עדן..
כנראה ששוב טעות בניווט.
זה בכלל גיהנום.
ויודעים מה?
לא רע בכלל..😎
'זדיינו.
