פנדה.
דובונית מתוקה שכזו.
ואני חווה משהו שאני לא מכיר
מזעזע להתעורר עם האצבעות שלך עלי
עושות כרצונן
זה מטלטל את מוסד השליטה היציב שלי
ושום דבר לא הזיז אותו מעולם
למצוא את עצמי אומר לך בחיוך
"הביצים שלי אוהבות את מגע ידך"
מנסה לתהות האם אמרתי זאת בקול
או רק פנימה אל תוכי.
זה מוזר לי.
זה לשחות בבריכה שאיני מכיר.
זה טוב.
אני מחליף לה את הצבע בתחת
הלבן הזה בוהק מדי
והאדום-סגול-שחור שמשתלט
נותן תאורה סוריאליסטית, פיקאסו סטייל
למונח ציור מחדש על עור
במקום קנבס.
המילים מבולגנות כעת
אולי תמיד היו
אבל תמיד הבנתי בעצמי את משמעותן
וזה מה שהיה חשוב לאורך כל הדרך.
הניסיון המטופש לסדר אותן יוצר רצף מחזורי לא הגיוני
ואני בוחר להטיל אותן מחדש לתוך הקדירה
כמו תבשיל משולב במוצרים שונים ללא סדר
אבל עם התיבול הנכון..
הכל הופך למעדן
כזה שמבושל על אש קטנה
ורק מדי פעם הלהבות קופצות לשמיים
בשניות האלה שאני שואג..
ובועל לך את התחת בפרימיטיביות פרהיסטורית.
עונג שבת.
'זדיינו.
גם.