לפני 6 שנים. 15 באפריל 2018 בשעה 13:17
השיר הזה ברקע.
אני נכנס באיטיות, כל מילימטר מהפאסון שלי נדחס לאט וממלא את החדר שהופך לקטן, לפתע.
היא עומדת שם.
מחייכת.
דקיקה.
עיניים בכחול של ים עמוק בקאריביים..כלי המשחית מונחים על דלפק השיש בהט הבוהק.
אני מתיישב ברכות בכורסא הרחבה, היא נעה כמו רוח ומתקרבת, ידה נעה בתנועה כמעט בלתי מורגשת וחודרת לשיער ראשי, ציפורניה האדומות מסמנות שבילים בקרקפתי.
חודש וחצי לא נפגשנו והיא ציפתה שאומר לה שאבוא.
היא אוהבת שאני בא.
וזה מגיע.
עוצם עיניים.
גונח בשקט..
הספרית שלי, זונות.
קוצצתי.
😎
'זדיינו.
