אמנות הלכידה.
(או דמות השולט 2018..תבחרי.)
*פוסט-סשן אקסטרים ומכאיב, זה הזמן לעצור ולא להמשיך לקרוא.
זה לא ממש משנה מה הסיבות שהביאו אותך לכאן. את תילכדי. כך ואחרת ברגע שחצית את שער ההרשמה לכאן, ימצא העכביש הנכון.
אבל מהי דמותו של העכבישון?
זה החלק היחידי שברור ואמיתי.
שנות השלושים, בעל מקצוע חופשי, נשוי ו/או במערכת יחסים מחייבת הסתרה, לרוב בעל השכלה מעל לתיכונית, הייטקיסט או עורך דין, אחד שמילותיו קצרות אבל משפטיו חצי איטלקיים..זה אומר משומנים היטב בשמן זית משובח.
לרוב הוא יתנהל בחצי זילזול לכאורה, ירשים בבטן שטוחה, לא יביע ענין של ממש, לפני שיעקוץ, במהלך, גם בסיום.
זה לא משנה באמת שלא הגעת לכאן עם מטרה ואין לך מושג על בדסמ, עומקו, יעדיו.. שהרי תיזכי לשעות חסד בהן תוכלי להזדיין שלא כמו בבית, חצי מיסיונרי במקרה הטוב, והגולם חסר האונים שחוזר הביתה עייף כבר מזמן לא גורם לך לריגוש דגדגני אבל התחושה של טעימת הפרי האסור..הו מאמא!!!
ואז תפליגי בבלוג למחוזות רחוקים, תספרי לעולם הקטן פה עד כמה את כלבה שלו ורק שלו, "תפוסה", סמרטוט לרגליו, ה-"זונה שלו". ובכל מילה שאצבעך הרוטטת תקליד על המסך תחושי את בני מעייך מתהפכים בהתרגשות שהרי הנה..! את מגשימה את חלומך הבדסמי, זוחלת על רצפת החדר בשקל תישעים, החדר שהעכביש הביא אליו בעבר את טרפו הקודם.
ואז יום אחד הוא יסיים להיות מוזן ממך, לאחר שלשדך נשאב, הריגוש תם, ואת תמצאי עצמך כותבת לו, אבל בעצם לעצמך, עד כמה את רוצה בו עוד.. רק שהוא אורג קורים חדשים, הקליפה שלך ריקה עבורו, סומנת כבר, וזה היה טוב לחודשיים ואולי לקצת יותר אם את מזדיינת באופן משגע..
ככה זה.
אבל רגע.. רגע!
מדוע בעצם הגעת לכאן?
מה סיפר לך החלום הראשון?
זה מה שביקשת לעצמך?
כולנו יודעים שלא.
אבל את? כבר מכורה. הריגוש בטעימת הגיהנום הפך למוטיב המנחה שלך ובדסמ זו מילה מוזרה בכלל ולא מעניינת באמת.
את מי מעניין אם הוא בדסמי, יודע לכוון ולהעצים אותך, העיקר שאת כאן.
וגם הוא.
ולא משנה אם הוא במקום לטפס איתך, ישליך אותך מראש ההר שלו, כי להר שלך אין משמעות שהרי את "נשלטת" ורק שלו.
לא משנה בכלל אם יומיים לאחר שהתרסקת שם למטה, הוא בריש גלי ימשיך הלאה, יעלה משפט וחצי ספיסטיקייטד על העולם, יוסיף תמונה בחולצה מתוחה ובנון שאלנט יתעלם מקיומך.. הרי הגעת לכאן בדיוק בעבור כך.
אללי..
אז את לא כזו חכמה ומתוחכמת?
ככה זה.
ואת בחרת.
תהני, מותק.
