לפני 6 שנים. 14 באוגוסט 2018 בשעה 15:25
להביט בך.
מציגה לעולם אישה נוקשה, כזו שהחיים גידלו לה זין. להטוטי לשון ומילים, בלוג שמתעדכן בקצב תלת יומי לפחות, סימבול הבדידות של האינפיניטי..
תמונות עולות ויורדות, את נאבקת עם עצמך בעצמך, אף אחד לא מורשה ללטף, לחבק את החיה הפצועה שהפכת.
והיום בשוגג גיליתי מי את, האמיתית, בשפת מקצועי ראיתי לך את "הלבן של העיניים".
הקירות והחומות שמבעד לבלוג נזלו וניקוו בפתחי הניקוז, אין לך כבר יותר מיסתור אנונימי.
והמבט הכואב בעיניים מסגיר הכל.
מלחמה שאינה מסתיימת.
ואת חיה פצועה ומפוחדת, מתכווצת גם כשיד עוטפת מוגשת אליך, ללטף, לחבק, לנגב דמעה של אבן.. נרתעת ונסוגה, אולי כבר לא מסוגלת לקבל חום..
השיר הזה הוא כל מה שאת לא.
תמכרי לעולם מה שנכון לך.
עלי זה לא יעבוד.
ראיתי את התהום בעינייך..והיא עמוקה ושחורה.
עצב.
