כנראה שהתבגרתי.
שוב.
העולם מהדהד בערימה של צבעים ואני נהנה מהרביצה בשמש החמימה עמוס בכוסית ויסקי משובח ביד אחת ובסיגר ריחני בשניה.
העמימות בצדדים משעממת.
מגיח לכאן פעם באף פעם, האבולוציה הכלובית אינה משתנה ממש ורק מגחכת את המקום שהתכנסנו אליו מבראשית.
זו רוצה גבוה מ-172 (אני 180), האחרת רוצה שולט מנוסה אבל בטווח 22-24 כי היא 21.. מנוסה! כזה שהצליף בחבריו בגן כמובן, ויש את האקסטרימיות שמחפשות זוגיות כבר 560 שנים ובטוחות שהחמור על הקרנף הלבן יציץ מבוייש מאחורי המסך השחור..
צחוקים.
ויש את אלה שכותבות כלום.
אבל ספיסטיקייטד.
הכי.
ובפנים הכל רקוב, אטום, אובדן התום, החום והיכולת לחוות באמת.
וזה כבר עצוב.
הזן הזה לעולם לא יבין באמת שאי אפשר להסתתר מאחורי ציצים יפים ותחת עגול כשבקופסא..מה שנותר הוא אבק של התרגשות.
עצוב.
והיתה אחת שליוויתי מקרוב וגם מרחוק אבל גם זה כבר מת.
ויש אחת שמלווה והיא לוחמת קשוחה רק שאינה יודעת זאת כנראה.
ויש אותי.
שעבר עוד שלב בגרות, שצריך הרבה יותר מניפנוף פטמות כדי להסיט את מבטי לכיוון.
זה משעמם אותי.
ולכל מי שתהה/תה להיכן נעלמתי..
זו התשובה.
הובן או שלא, לא מזיז.
יאללה 'זדיינו.
