לפני 5 שנים. 5 במרץ 2019 בשעה 23:25
השעון טס ואני לא מוצא זמן אישי, כזה לעצמי.
מביט על קבוצת אנשים לכאורה בוגרים שמתנהלים כמו ערימה של ילדים בגנון, רבים, מאגנרים, צ'ילבות, גוש אינטרסים נטול בדסמ, נטול אהבת חינם.
ונגעל.
תחושת הקבס מטפסת במעלה הושט, חמיצות.
המלחמות הללו טוב לא יביאו עימן, ועוד מעט בכלל בחירות..
גם שם מסריח.
מעולם לא אהבתי את העליהום, מעולם התרחקתי מזוהמה, כמו מחבת טפלון.
והיום העיסוק הארצי נמצא בהנץ וגנץ, ראש ממשלה בהשרדות, ואתם.
אלה שעסוקים בליישר קו עם ליינים, הכתמת אנשים, כירכור מסביב לאלי שקר ואפילה, אלה שגורמים לי להדיר רגליי ממועדון שאהבתי.
לפעמים כדור הארץ צריך להכחד רק כדי שחיים חדשים יפרצו, שאור קטן יגרש את החושך.
ואני?
דרקון שמעדיף את המערה שלו ותשואות האספסוף כבר מזמן לא מזיזות לי שערה מהביצים, ואין עליהן.
חבל.
