לפני 5 שנים. 5 בפברואר 2019 בשעה 9:10
היא לא "שם".
ו"שם", זו הגדרה כל כך אישית, סובייקטיבית בעיני המתבונן.
עוד בוקר של תחילת פברואר שאמור להיות חורפי אבל "שם" התבלבלו ואני מוצא עצמי נע בין קירות בלבוש אדם וחוה, מאזין לשקט, נהנה ממנו כמו מכוס גלן משובח.. מיושן היטב, כזה שהולם את חריצי העתיקות העייפים שלי.
אומרים לי שיש לי הכל.
כל מה שצריך.
אני תוהה, איך מישהו רואה זאת בזמן בו בעצמי איני מצליח לתת מבט ל"שם".
ו"שם", אמרנו, זו הגדרה סובייקטיבית.
אני רוצה לרסק את העור הלבן שלך במאות הצלפות, לשרטט מחדש קווי מתאר מדממים על עורך, קנבס אנושי.
הדרקונים רעבים.
תהיי "שם".