הצד האפל של הזמן תמיד היה הטוב מכולם.
דנידין של מהלכים שנרקמים למקשה אחת עת וילון שחור מסתיר את הקריאייטור, היוצר.
בעולם הבדסמ שלי הייתי תמיד משול לקרנף בחנות קריסטלים.
מנסה לא להתערבב באמת, מוצא עצמי תמיד עמוק בפנים, לרוב מטרה להאשמות.
שנאתי את זה, קמתי והלכתי.
האסכולה הישנה עסקה בבדסמ מזוכך.
שולט.
נשלטת.
אפס טעויות בשל ההבנה המדוייקת כלהב סקלפל, מהו מקומו של כל צד במערכת.
הבסיס היה תמיד כזה.
משם דברים יכלו להתפתח אבל תמיד נשמר גרעין היסוד, שולט ונשלטת.
לא?
לא היתה מילה שהשימוש בה היה כמעט כמילת ביטחון, נדירה בהבל פה ונחשבה כמגע בגבול אותו הציב שולט.
מביט בסיפורים המקפצים בבלוגים, נזכר בימי נערותי, זמן שנערות היו מדלגות עם ספרוני "הרומן הרומנטי" והגברברים מניפים את פטריק קים המסוקס על כריכת הדפים הקטנים.
אין הרבה הבדל למעט שהמדיה קיפצה באבולוציה והפכה לאינטרנטית וזמינה לכל.
פטריק הפך ל"אני שולטעלחלל" ולוסי קוראת לעצמה "כלבהזונהשרמוטה" רק כי שניהם לובשים שחור, היא מניפה את התחת כלפיו והוא זורק מבט נוטף אימה.
כשבדסמ היה הכל למעט המתואר לעיל, ראינו נשלטת מתיישבת לרגלי אדונה, מבטה מנצנץ ובוחן לדרישותיו והוא מלטף את ראשה באהבה מלאה כיאה למי שגאה ברכושו.
הפסקתי לבקר בליינים השונים.
המראות של "קדימה, ספנקים, קצת הצלפות ונלך הביתה בדסמים" כבר לא מעוררים ומרתיחים את האדרנלין בדם.
הזמן האפל היה משובח וחבל שתם.
*תחסכו ממני ביקורת בתגובות, דמוקרטיה זה ב-ynet. תגובות על סף הניג'וז = מחיקה.
