כשאתה צעיר דילוגים מעל גדרות, כיבוי אורות וגניבת אין כניסה, כל הקיצורי דרך, מהווים ניצחון קטן על העולם..
עד שנתפסת.
קנס, זמן, עצבים, לך תסביר להורים, קללות עצמיות של מה הייתי צריך את החרא הזה בעבור עוד 3 דקות- השיעורים הקטנים בחיים, שכר לימוד.
נתקל לא מעט במשפט "כשגיליתי את הבדסמ, הגעתי הביתה".
אין ספק שיש ריגוש גדול בלהגיע הביתה אחרי שוטטות גדולה ומתישה, רעב, ליכלוך.
הבית מהווה מקור למקלחת, ביטחון ואפילו מזון. הקהל אוהד, המקרר מלא.
ההתעלמות מכך שגם בית צריך לתחזק, לנקות, להחליף מצעים, לקפוץ למרכול, מביאה כמו בחיים לקיצורי דרך.
קיצורי דרך הם ילודה לכישלון תמיד.
ביום שהחכמתי ולמדתי בנושא, בכל זאת, גם דרקון מצליח ללמוד משהו בשלושים ומשהו שנים, האור הגדול היה שאין עיגול פינות, אין דילוג על שלבים, קשה מאד למחוק למידה עקומה וידע פגום.
רק אז ידעתי שאני בבית.
ולהגיע הביתה זה תמיד לקחת את הדרך הארוכה.
עוד מעט טיסות..
תהיו טובים.