אלוף.
ובמקרה הזה- אלופה.
בספר הבדסמ הביוגרפי שלי, עת הייתי צעיר ויפה (היום רק יפה..), מסופרת אגדה על סשן 600 ההצלפות.
בעשור הבדסמי הקודם הייתי פעיל מאד בסצינת המועדונים והליינים, סשנים כואבים, קהל לא קטן מזיל ריר על מחזה, ארנה רומית כמעט.. האריות נותרו בבית.
באותו סשן הנשלטת ביקשה ללכת לקצה הכאב, מקום בו אין יותר כאב, סאב ספייס עמוק.
מכיריי יודעים היטב שחיבתי לשוטים (אלה מעור, לא הכסילים שבאנושות) הביאה לארסנל הציוד לא מעט מהם, מכל הגדלים והאכזריות. המפורסמים שבהם הינם זוג הדרקונים המהבהב באורות כחולים.
איני ידוע כלוקח שבויים ועל כן נאזקה הכלבה, ישבן סומן כמטרה והמטחים החלו להגיע כשכל אחד מהם משרטט קווים בעובי שונה ובהתאם לזנבות הפלוגר.
הספירה החלה מ-600 וירדה.
45 דקות ללא הפסקה.
היא שרדה.
אני התיישבתי מזיע ומותש, מחייך.
"אני ניגשת להביא לך בירה, מאסטר..עבדת קשהההה.."
תחת ברזל.
(שבועיים לעבוד בעמידה..)
נוסטלגיה 😎
