אני לא מאוהביי המוסיקה הישראלית.
לא משהו קיצוני, רק ענין של העדפה פשוטה.
אם כבר שמאלץ, עדיף באיטלקית, בעברית זה נשמע מאולץ ונטול חום.
ולפעמים קופצים אותם בודדים, ניתן למנות אותם על אצבעות כף יד אחת, סביר להניח שאפילו תקבלו עודף.
ולפעמים שום תירגום מילולי לתחושות לא ישתווה למלל מוסיקלי שנכתב אי שם/פעם, ונוגע במיליון נקודות.
ככה זה.
לפעמים.
וזה אחד מהם.
אל תלכי במורד של מסדרון אינסופי
כל הדלתות מובילות לחדר אחד
חדר ריק, על הגג שלו הגשם דופק
הוא מספר, מספר לך שאת לבד
התקרה בו כחולה וכחולים הקירות
ותלויה בו מראה, שמראה מה היה
יכול להיות
בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן
צל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים
התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה
יכול להיות
בעולם מקביל...
בעולם מקביל, הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם על קרקע הים..
