לפני 12 שנים. 20 במאי 2012 בשעה 21:18
אני תלויה,
רגל פה רגל שם,
מישהו השאיר אותי כאן, להתקרר קצת,
תלה אותי על חבל כביסה מאחורי הבית של ההורים שלי,
ואז יצאה השמש,
ואיתה החום הגדול,
ובמקום להתקרר אני רק מתחממת יותר,
היא עולה וקופחת,
הלובן שלי מתכסה כתמים כתמים,
אני מנסה לסלק אותם, לסלק אותה,
אבל העקשנות לא מרפה ממני. מהם.
אחרי כמה שעות אני חושבת ששכחו אותי, הגוף שלי נמלא עוויתות,
אני מנסה לזעוק, אבל כאילו שאין שם אף אחד,
רק אני והשמש.
אחר כך באה הלבנה. היא מנסה להרגיע אותי, לקרר את הטיפות שלא מפסיקות לזלוג מכל גומחה בי,
אבל החושך שהיא מביאה איתי רק מפחיד אותי יותר.
אני מתרחקת, נימוחה אל תוך הרשת בה תוו אותי.
אחרי כמה ימים, גופי רפוי ונעלם,
נמוג לו אל מעבר, אליי, אל החמה והלבנה ומה שבינינו.
ואני,
אני כמו זבוב קטן שעכביש גדול תפס ברשת שלו.
אירוני משהו.
לא?
:)
