http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=j7T3AJhFCJU&NR=1
קודם תדליקו את המוזיקה. זה נקרא טוב יותר עם המנגינה המדהימה הזאת ברקע :)
כבר כמה זמן שאני מחפשת. או יותר נכון מנסה לחפש. מה אני מחפשת? מה שכולנו מחפשים, לא? אהבה, זוגיות, את המקום הזה שלי, הבטוח, האחד שאליו ארצה לחזור בסוף ימים ארוכים, שאת הזריחות אקדיש רק לו, שאהיה לו הכל כשם שיהיה הוא לי. אז כן, עבר זמן מאז שהתחלתי לחפש, ופתאום אני ניצבת בפני עצמי, לרגע צלול כזה של הודיה והודאה, ואני מבינה. פתאום אני קולטת מי אני, ואיך כבר שנים שאני מנסה לכלוא אותי בכלוב מזהב, לשמור על עצמי, חזקה בעוצמות נשיות מתגברות, עם משמר הכבוד שמלווה אותי לכל מקום שאליו אני הולכת, לא משנה כמה יפה ופרובוקטיבית אני יכולה להיות לעיתים.
ופתאום אני מרגישה את הילדותיות שלי, שלפעמים אני שוכחת ממנה, שהנחתי בצד, במרוצת השנים והאכזבות, ואני עוטה אותה עליי, והיא נמסה קלילה ומתנמנמת על גופי, בפיהוק של צהריים היא מביטה בי בעצלתיים ואני מחייכת, מרגישה איך הזהב שלי נוטף ממני, איך תמיד אוכל ללבוש אותו שוב. לפתוח את הארון הקטן שלי ולחפש אותו מצונף בפינה, ולכסות עצמי בהדרו. יום יבוא.
עכשיו באלי לחיות. באלי לעוף. באלי להמריא גבוה לאן שרק אני יכולה להגיע.. וכמה שאני צמאה כבר. רעבה ברעב מתחזק. וככה, אני חוזרת לפרימורדיאליות שלי, נזכרת איך פעם פעם למדתי לזחול, מתערטלת בתוכי ויורקת את עצמי החוצה, בגלים משתנים והולכים..
והקסם פה תמיד, גם הסיבוך, וכך גם החיוך שלי.
