כשנגמר היום, כל המטלות שסיימתי מתרפקות על חתימתי הסופית, ואלו שלא מתאוננות ונערמות להן בהפגנתיות בפינה, מזעיפות לי פנים ומחכות בקוצר רוח למחר, שאשים עליהן את ידיי. גלים גלים עוברים בי, מצחינים וניחוחיים, וכל גל מתפרק לאלפי גלים קטנים, כשכל אחד מלטף את הבא בתור ומושך אותו אליי לסיבוב שני. גועשים לי בתוך הבטן, ובין הרקות, הם מעיפים לי את התלתלים וגורמים לי לצווח צרחות קטנות של ילדה, להתחנן בבכי שיניחו לי. ומה לעזאזל כבר ביקשנו? הירח כבר למעלה, הוא רק מחייך הממזר, מסתכל בשאננות מטה ולוקח את הזמן. אני אהיה פה גם מחר, הוא יודע. בואי אהובה שלי, מלנכוליה מתוקה שלי, בואי ואחבק אותך, וכשתהיה רפויה לי נינוחה לי אני אחטיף לך. הארס יטפטף לי מצידי השפתיים, חיוך זדוני יעלה בי ואת תדעי, הלילה את לא ישנה כאן. המיטה שלי מלאה עד אפס מקום, זונה מטונפת, לכי תציקי לאנשים אחרים. אצלי רק הירח מחייך. זה ברור? אני מצווה עליה, היא מתקפלת לשניים, טומנת פניה בתוך עצמה, ופוף, היא נעלמת.
.Loneliness is better served together. Trust me
