עוד צעד אחד

סופ"ש מבלבל...
ביקור אצל המשפחה הזכיר לי כמה השתנתי..
איך עם השנים גיליתי חלקים באישיות שלי שלא באים מבית אבא..
כמה החברים שבחרתי לי השרישו בי מודעות לדברים שאני מאוד שמחה שקיבלתי..
כמה הייתי פתוחה לקבל רעיונות של אחרים, לפתוח שיחה כנה עם אנשים שדעותיהם הפוכות משלי, כמה סבלנות אני מסוגלת להכיל בתוכי.. כמה שהכל מתפוגג כשאני חוזרת לחדר הישן שלי..
גיליתי שאני גם מאוד לא בטוחה בדרך שבחרתי לעצמי ללכת..
במה שבחרתי ללמוד.. גיליתי פתאום שאני בונה את אותם יסודות כמו אבא שלי..
אני לא רוצה להיות אבא שלי!
אני רוצה להיות אור!
ואם הדרך הזו שהגעתי אליה זה רק בגלל שאבא ניסה לגרום לי להגיע אל אותם אפשרויות שלא היו לו שהיה בגילי??
אולי הוא מגשים את עצמו דרכי??
זה עשה לי בלגן שלם בראש.

איך הגעתי למסקנה שמה שאני רוצה לעשות זה לעבוד במפעל?.. להתעסק עם מספרים כל היום...
כלכך שנאתי מתמטיקה בתיכון.. ועכשיו כל התואר שלי מבוסס על מתמטיקה..(אני חושבת שאני מתמודדת עם זה די יפה)

בסופו של דבר, בן אדם מאוד מיוחד הכניס לי פרופורציות..
אולי ככה הגורל שלי בחר... אולי מפה אני אמצא את מה שיגרום לי לקום בבוקר בחיוך עם רצון לצאת לעבודה..
אולי רק אחרי שאגמור את התואר ויהיה לי זמן לחשוב על הצעד הבא.. אני אמצא את הדבר הזה בתוכי שיגיד לי מה הכיוון..

לא פשוט להמשיך ללכת כשאתה לא יודע מה המטרה.

ובינתיים אני אמשיך ללכת ואקווה שאמצא את המטרה שלי את היעוד שלי בהמשך...

שבוע טוב לכולם.