עוד צעד אחד

הגיעה התקופה שבה בדר"כ אני נשברת.
המוטיבציה שהיתה בהתחלה חלפה לה.. עכשיו אני פשוט נלחמת בפיתויים שצצים בכל פינה.
הלחמניות במכללה שכלכך התגעגעתי אליהן.. הבורקסים והקוראסונים שיחכו מחר בכנס... הריחות מהפיצריה ליד הבית.. והפרסומות של ההמבורגרים שגורמות לי לרייר בטלויזיה.

לשימחתי יש לי חברה טובה שאני מתקשרת אליה ישר שעולה לי החשק הזה וקשה לי והיא מנסה לעזור לי להתמודד.
היום אכלתי קצת יותר בבוקר.. אני לא אוהבת שזה קרה.. אבל עדיין לא הגעתי לרף היומי..כך שזה לא כלכך נורא אחרי הכל.
כ"עונש" הלכתי ברגל היום מה שאני לא עושה בדר"כ, היתה קצת שמש וזה היה שיכנוע טוב.
ודווקא בהליכה הזו עד שאני סוף סוף עושה אותה.. לצד הדרך בפאק קבוצת נערים בשעת צהריים עשתה על האש.. ואיזה ריח אלוהים שישמור.. איזה יום קשה. כלכך קשה.

השבוע האחרון לסמסטר, הלחץ עולה.. מה זה עולה.. בשמיים!!!
חוששת לאבד את עצמי בתקופה לחוצה כלכך..
ועוד יש חתונה עוד שבוע וחצי.. איך אני אעבור את זה במסגרת השינוי שלי??
עכשיו עולים החששות.. הפחד מנפילה.. ומנגד החשק לחזור לאותם טעמים.

הרעב שלי שוב יוצא משליטה.. שוב משחק בזמנים שאסור לו..
הוא מעניש אותי על הטעויות שעשיתי היום.

חייבת למצוא כוחות לעבור את נקודת השבירה (האופציונלית) הזו.