עוד צעד אחד

איזו תשישות!!!
כמו רוב הסטודנטים גם אני עושה מלגה.. (כדוגמת פר"ח המוכר)...
את המלגה שלי אני עולה לילדים מבתים שלא יכולים לתת להם הרבה.. משפחות מרובות ילדים בדר"כ.. הם באים למרכז אנחנו יושבים איתם על שעורי בית פעילות קצת השנה התעקשתי שיהיה גם ארוחה שהם יאכלו משהו לכל מיקרה.. (קיבלנו תקציב ללחם ושוקולד.. עדיף על כלום).

השנה החלטתי פעם בחודש לחגוג ימי הולדת למי שהיה לו יום הולדת אותו חודש.
היום היה יום כזה.

חגגנו יום הולדת ל3 ילדים...
ישבתי בבית והכנתי להם חבילה עוברת. המשחק המוכר..
לילדים שלחלקם לא חוגגים יום הולדת לילדים שההורים שלהם לא הולכים לאספות הורים או מבינים אפילו מעט מה החשיבות של לימודים אני מרגישה שאני עושה שם שליחות מטורפת ונותנת לילדים האלה את הילדות שלהם בחזרה..
נחזור לעיניין,
הכנתי חבילה עוברת ארוכה במיוחד עם משימות.. עם משחקים.. עם שירים וריקודים..
הם התלהבו עד השמיים (הילדודס בני 6 עד 12).. הכל היה בסדר, היה הכי רעש והרבה בלגן... אבל זה בריא לילדים קצת, לא?
נגמר המשחק חילקנו כיבוד..

ממתקים!!!

אלוהים אדירים איזה אתגר קשה.
אני מגישה לשולחן ביסלי ובמבה ותפוציפס ובמבה נוגט. ואני מריירת בטירוף... היו גם כמה קוראסונים כמה שאני מתגעגעת לשוקולד החם הזה אווווח...
מבחן קשה עברתי.. אבל עברתי.

כל הזמן הזזתי כיסאות כתבתי ברכות העיקר לא להסתכל על האוכל.. וואי.. זה מאחורי
ועכשיו ארוחת ערב.

שיהיה לכולם לילה טוב ובהצלחה במסע האישי של כל אחד ואחד מכם.