עוד צעד אחד

זה לא סוד שלסטודנט קשה להתפרנס...
אז בינתיים אני מעבירה את זמני בהשגחה על בגרויות..

היום היתה בגרות במתמטיקה.
יום חורפי וקר שמבאס לצאת מהמיטה.. אבל הלכתי.. כי צריך את הכסף הזה, גם אם זה כמה פרוטות..
אז הגעתי לבית הספר.. (לא שלי) שמחתי לגלות ששיבצו אותי כמשגיחה במסדרון.. שעיקר הפעילות שלה זה לחכות שיצטרכו אותה.. ללוות נבחן לשירותים, לדאוג שמורות לא יגיעו לקומה, אם אחת המשגיחות צריכה החלפה אז להיות שם.. כל מיני כאלה...

היה קר ולא נעים.. אבל הייתי עם חיוך.. השירותים היו בקומה מתחת.. ככה שכל פעם שליוותי תלמיד לשירותים עשיתי ספורט.. ירדתי מדרגות עליתי במדרגות וחוזר חלילה.. היה נחמד זה קצת חימם אותי.
הסתכלתי על הילדים האלה וכלכך הבנתי מה הם עוברים לא כמו "הדודות" (המשגיחות המבורגות יותר) שלא זוכרת דבר כזה.
כמה הם מרוכזים.. כמה הם מיואשים.. כמה הם מתים שזה יגמר כבר.

הרי המבחנים שלי הם כבר בשבוע הבא.. אז אני בדיוק כמותם.
יצא לי להסתכל על הבחינה.. והיה לי חיוך אדיר על הפנים.. איזה קללללללללל ..
ה-בגרות נשארה לי בראש כמשהו מפחיד ועוד במתמטיקה (כלכך שנאת את זה בתיכון) והינה אני יודעת לפתור הכל.. זה נראה ממש שטויות עכשיו.. זה גרם לי להבין כמה התקדמתי.. כמה למדתי בתקופה הזו.. כמה השתנתי.

הרגע המדהים ביותר היה שעה וחצי אחרי המבחן.. ליוותי תלמיד לשירותים.. אני יוצאת אחריו מהכיתה ובום על ריח עלה לי באף.. זה אותו דורדוראט של הבחור ההוא זה שהייתי מטורפת עליו שנתיים במהלך י' יא' ... הלכתי אחריו מתענגת על הריח הזה שוב.. וואווו..
שהוא יצא מהשירותים הוא עלה במדרגות לפני.. ואז קלטתי הוא לובש את אותם מכנסי טרנינג לא צמודים מידי ולא רחבים מידי אבל מספק בולטים כדי שאני אראה את פלחי הישבן שלו זזים עם כל צעד.. בדיוק כמו הבחור ההוא מיא'...
הלכתי במסדרון אחרי יודבטניק.. מסתכלת לו על התחת ומסניפה את שובל הריח אחריו...

זיכרון מחמם מכותלי בית הספר ביום חורף גשום.