עוד צעד אחד

הרבה ריצות לבית החולים
הרבה סידורים וניגוב דמעות
אחרי 87 שנה סבא שלי הלך לעולמו.
עכשיו חזרתי מההלוויה
בכיתי נורא למען האמת הכי נורא אף אחד (גם לא הילדים שלו) בכו כמוני.

כולם ידעו שזה הולך לקרות חודשיים בערך הוא שכב במיטה עם מים בראות שהוא לא רצה לנקז.. לאט לאט מצבו הדרדר.. ביום שלישי הוא קיבל ארוע מוחי וביום רביעי נפטר ועזב אותנו.

איש גדול היה סבא שלי
אני לא אפרט יותר מידי כדי לשמור על פרטויות..
אבל הוא היה איש מאוד מוכר בצה"ל הוא עשה המון מון מחקרים על הבדואים והתרבות שלהם ותרם להרבה פרופסורים באוניברסיטאות היותר גדולות שאני מכירה הוא היה יקיר העיר שבה חי הוא הקים את יד לבנים במקום מגוריו ועוד ועוד
הוא היה בפלמ"ח הוא השתתף ברוב מלחמות ישראל הוא וסבתא שלי (שתדע חיים ארוכים ובריאים) היו הזוג הנשוי הראשון בעיר מגוריהם..
הוא אהב את הנגב (אפילו שבמקור הוא ירושלמי שם גר רק 22 שנה) וטיפח אותו כמה שהיה יכול.
אהבת האדם ואהבת הארץ היו אצלו במקום הראשון.
ומעל לכל התפקידים והכותרות הוא היה סבא מדהים.

סבא שבכל ביקור מכין לנכדים שקית עם ממתקים וכסף (בלי קשר לחגים) סבא שצוחק סבא שמסיע לכל מיני מקומות סבא שקונה מתנות כי סתם בא לו סבא שדואג שיהיה שלום במשפחה ושאף פעם לא יחסר לאף אחד שום דבר אפילו לא הפעוט ביותר.

אני מעריצה את סבא שלי וגאה להיות הנכדה שלו.
והיום שראיתי אותו שוכב על האלונקה בבית העלמין כלכך רזה וקטן .. לא יכולתי לחשוב בכלל שהאיש הגדול הזה המשכין שלום גיבור ישראל מונח פה כלכך קטן וחלש ורזה ולא זז ולא מחייך ולא לוחץ לי את היד בדרך המוזרה שלו..

אני יודעת שהוא היה חלש, אפילו מאוד.. בחודשיים האחרונים הוא כבר לא יכל ללכת לא לשבת בקושי בקושי דיבר וגם אז הוא תמיד דאג לאחרים.
היו איתו מלחמות קשות שלא יוציא את מסכת החמצן ושכן ינקזו לו את המים בראות.. אבל סבא שלי הוא איש של כבוד.
אני מאמינה שכבר לא היה לו למה להלחם הוא היה עיוור בעין אחת וכבר לא שומע טוב ונפל בהליכה די הרבה.. הוא החליט לוותר. וכולנו כיבדנו את ההחלטה שלו.
לשמחתנו ברגעיו האחרונים הוא היה בלי הכרה ככה שאת המפחיד ביותר מבחינתנו (מוות בחנק) הוא לא חווה הוא נפרד מהחיים בשקט ובכאב מינימלי.

סבא יקר שלי. אני אוהבת אותך ומעריצה אותך. תנוח על משכבך בשלום.